ההשפעה העמוקה של תעשיית התרופות על הפסיכיאטריה המודרנית
תעשיית התרופות על הפסיכיאטריה
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
ההשפעה העמוקה של תעשיית התרופות על הפסיכיאטריה המודרנית
בהרצאה מרתקת, ד"ר ג'יימס דייוויס חושף את ההשפעה העמוקה של תעשיית התרופות על הפסיכיאטריה המודרנית. הוא מתאר כיצד חברות פרמצבטיות משקיעות סכומי עתק בקמפיינים שיווקיים, בין אם באופן ישיר לצרכנים או בעקיפין דרך איגודים מקצועיים ואנשי מפתח בתחום. המטרה היא להרחיב את השימוש בתרופות פסיכיאטריות ולהגדיל רווחים, לעתים תוך הסתרת מידע על תופעות לוואי מזיקות או חוסר יעילות.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
ההשפעה העמוקה של תעשיית התרופות על הפסיכיאטריה המודרנית
דייוויס מדגים זאת דרך מקרה הבוחן של הפרעת דיספוריה קדם-וסתית (PMDD), אבחנה שהוכנסה ל-DSM-IV בשנת 2000. חברת Eli Lilly קידמה בתוקף את ההפרעה ואת התרופה Seraphim לטיפול בה. אלא שבפועל, Seraphim הוא למעשה פרוזק ארוז מחדש, עובדה שהוסתרה מהנשים שנטלו אותו.
ההשפעה העקיפה של התעשייה פועלת דרך מימון של מובילי דעה בכירים בפסיכיאטריה, שמוכנים לקדם אינטרסים של חברות בתמורה לתשלום. בבדיקה של הקשרים הפיננסיים של צוות ה-DSM-IV, נמצא ש-56% מהם היו בעלי קשרים כספיים עם חברות תרופות. בוועדות שעסקו בהפרעות בהן תרופות הן קו טיפול ראשון, 100% היו בעלי קשרים כאלו.
דוגמה נוספת היא מחלוקת סביב יעילות התרופה Seroquel מול מתחרותה Haldol. חברת AstraZeneca הסתירה ממצאים שליליים על התרופה שלה והציגה בכנס פסיכיאטרי רק נתונים מסולפים שתמכו ביתרונותיה, מה שהוביל בסופו של דבר לתביעות משפטיות מצד מטופלים שנפגעו מתופעות הלוואי.
חברות תרופות נוקטות בשיטות כמו "בחירת דובדבנים" (cherry picking) – בחירה של נתונים חיוביים בלבד ממחקרים והסתרת נתונים שליליים. סקירה של המחקרים בנושא נוגדי דיכאון מראה שרוב המחקרים עם תוצאות שליליות נקברו או עוותו כדי להראות תוצאות חיוביות. דייוויס קורא לרגולציה מחמירה יותר של הקשרים בין הפסיכיאטריה והתעשייה, לשקיפות מלאה לגבי נתוני מחקרים ולחינוך הציבור על הבעייתיות הטמונה במצב הנוכחי.
לסיכום, ההרצאה מאירה את האופן בו האינטרסים הכלכליים של חברות התרופות השתלטו על הפסיכיאטריה והשפיעו על אבחונים ודפוסי טיפול, תוך פגיעה אפשרית בבריאות הציבור. נדרשים שינויים מערכתיים ומודעות ציבורית כדי להבטיח שבריאותם של מטופלים, ולא רווחיות, תעמוד בראש סדר העדיפויות.
השפעת התעשייה הפרמצבטית על הפסיכיאטריה המודרנית
בהרצאה מאלפת, ד"ר ג'יימס דייוויס שופך אור על הדרכים המתוחכמות שבהן חברות תרופות מעצבות את פני הפסיכיאטריה בת זמננו. הוא מציג תמונה מטרידה של תעשייה המונעת על ידי רווח, הפועלת ללא לאות כדי להרחיב את השימוש בתרופות פסיכיאטריות, לעתים תוך התעלמות מסיכונים והסתרת מידע חיוני מהציבור. דייוויס טוען כי האינטרסים הכלכליים של התעשייה חדרו עמוק לתוך מוסדות הפסיכיאטריה, מעוותים מחקר, הכשרה ופרקטיקה קלינית ומעמידים בספק את הגישה הרווחת לטיפול בבעיות נפשיות.
שיווק ישיר ועקיף – הדרכים להרחבת השימוש בתרופות:
חברות פרמצבטיות משקיעות משאבים אדירים בקידום התרופות שלהן, הן בשיווק ישיר לצרכנים (במדינות שבהן הדבר מותר) והן בשיווק עקיף דרך השפעה על אנשי מקצוע. דייוויס מתאר כיצד השיווק הישיר מנצל פחדים וחרדות של אנשים, ממסגר מצבי חיים נורמליים כהפרעות הדורשות טיפול תרופתי. הדוגמה הבולטת היא הפרעת דיספוריה קדם-וסתית (PMDD), אבחנה חדשה יחסית שחברת Eli Lilly קידמה בתוקף יחד עם התרופה Sarafem. מסתבר ש-Sarafem היא למעשה פרוזק ארוז מחדש, עובדה שהוסתרה מהנשים שנטלו אותה. המסר הוא שאת הקשיים הרגשיים הרגילים סביב המחזור ניתן וצריך לפתור בכדור.
אך השיווק העקיף, מזהיר דייוויס, הוא אולי אף יותר בעייתי. חברות תרופות מממנות מובילי דעה בכירים בפסיכיאטריה שמוכנים לקדם את התרופות שלהן, משפיעות על תוכן של כנסים מקצועיים ופרסומים "מדעיים", ובמקרים מסוימים אף שולטות על עצם הגדרת ההפרעות הנפשיות. כפי שדייוויס מראה, לרוב חברי הוועדות שעיצבו את המהדורה הרביעית והחמישית של ה-DSM, "התנ"ך" של הפסיכיאטריה, היו קשרים פיננסיים עם חברות תרופות. כך, בעודן מרחיבות את גבולות המחלות הנפשיות, חברות התרופות גם דואגות להכתיב את דרכי הטיפול בהן.
מניפולציה במחקרים והסתרת נתונים – שיטות לקידום תרופות:
אך איך בדיוק משכנעים את הציבור והממסד הרפואי בנחיצותן של תרופות פסיכיאטריות? כאן נכנסת לפעולה "בחירת הדובדבנים" (cherry picking), שיטה של דיווח סלקטיבי על תוצאות מחקרים. חברות מפרסמות רק את הנתונים החיוביים התומכים בתרופות שלהן ומסתירות נתונים על תופעות לוואי מזיקות או חוסר יעילות. דייוויס מתאר מקרה מייצג של התרופה האנטי-פסיכוטית Seroquel, שיצרנית AstraZeneca הסתירה את נחיתותה הברורה אל מול מתחרותה Haldol ודיווחה רק על יתרון שולי בהיבטים מסוימים. התוצאה הייתה שימוש נרחב ב-Seroquel שהוביל למטופלים רבים עם תופעות לוואי קשות ותביעות משפטיות נגד החברה.
בדוגמה נוספת, חברת GlaxoSmithKline הואשמה בהסתרת תוצאות מחקרים שהראו כי התרופה נוגדת הדיכאון פרוקסטין (Paxil) אינה יעילה בילדים ועלולה אף להגביר מחשבות אובדניות. המחקרים עם התוצאות השליליות פשוט נקברו. סקירה שיטתית של מחקרי נוגדי דיכאון גילתה שבעוד כל המחקרים עם תוצאות חיוביות פורסמו, רוב המחקרים עם תוצאות שליליות נותרו בגנזך או עוותו להציג תמונה אופטימית יותר. כך התרופות ממשיכות להירשם בהיקפים עצומים למרות הסימנים המדאיגים.
ההשפעה על קביעת האבחנות – DSM בשליטת חברות התרופות:
אחד הכלים החזקים ביותר להרחבת השוק לתרופות פסיכיאטריות הוא השפעה על עצם הגדרת ההפרעות הנפשיות. ובאיזה זירה נקבעות ההגדרות הללו? לא פחות מאשר "התנ"ך" של הפרופסיה, ספר האבחנות הפסיכיאטריות DSM. כשהמהדורה החמישית יצאה ב-2013, חשף דייוויס תופעה מדאיגה – המהדורה הייתה רב המכר הגדול בארה"ב באותה העת, מעל הארי פוטר וחמישים גוונים של אפור. מקור הביקוש? ככל הנראה, חברות תרופות שרכשו עותקים בסיטונאות וחילקו אותם חינם לרופאים. כל עותק נוסף של ה-DSM בידי רופא מגדיל את הסיכוי שיאבחן יותר מטופלים לפי הקריטריונים המורחבים של ה-DSM החדש.
אך ההשפעה של התעשייה על ה-DSM מגיעה הרבה יותר רחוק. דייוויס מגלה שרוב מוחלט של חברי צוותי העבודה של ה-DSM בעלי קשרים פיננסיים עם חברות תרופות. כשרווחיהן על הכף, החברות לא מהססות גם לממן ישירות את האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי (APA), הגוף שמפרסם את ה-DSM. בדרך זו הן משפיעות על עצם תהליך קביעת האבחנות הפסיכיאטריות והפיכת קשיי חיים נורמליים למחלות הנפש. וכשתנאי הסף לאבחנות יורדים, השוק הפוטנציאלי לתרופות גדל.
הסתרת הסיכונים בשימוש ארוך טווח:
דאגה עמוקה נוספת שמעלה דייוויס היא חוסר הבהירות לגבי הסיכונים של שימוש ארוך טווח בתרופות פסיכיאטריות. מרבית המחקרים הרלוונטיים עוקבים אחר המשתתפים לתקופות זמן קצרות של 8-12 שבועות בלבד. אך המטופלים האמיתיים לוקחים את התרופות האלה חודשים ושנים. מה ההשפעות ארוכות הטווח על הגוף והמוח? אנחנו פשוט לא יודעים. יש עדויות מדאיגות לכך שבטווח הארוך, התרופות עשויות להזיק יותר מאשר להועיל. כאן שוב, טוען דייוויס, האינטרס של חברות התרופות להסתיר מידע על נזקים אפשריים מתנגש עם הצורך של הציבור במידע אמין ומלא כדי לקבל החלטות מושכלות.
זרקור על שקיפות ואתיקה – דרכים לרפורמה:
נוכח התמונה המטרידה שהוא מצייר, ד"ר דייוויס קורא לרפורמות מקיפות ביחסי התעשייה הפסיכיאטרית והפרמצבטית. הוא מדגיש את הצורך בשקיפות מלאה – כל המחקרים על תרופות צריכים להתפרסם במלואם, כולל הנתונים השליליים. על הרופאים חלה חובה לחשוף את הקשרים הפיננסיים שלהם עם חברות התרופות. אסור לאפשר לאנשי מקצוע הממומנים על ידי תעשיית התרופות לעצב את ספרי האבחנות ואת הנחיות הטיפול. ויש צורך בגופים בלתי תלויים שירכזו את הממצאים המדעיים, יעריכו אותם בצורה הוגנת וישתפו את המידע עם הציבור. אך אולי חשוב מכל, חיוני לעורר מודעות ציבורית לדרכים בהן האינטרסים הכלכליים מעצבים את התפיסות והטיפולים בבריאות הנפש. רק בעזרת ידע והבנה נוכל לקבל החלטות מושכלות לבריאותנו.
לקחת אחריות על בריאותנו הנפשית:
ההרצאה של דייוויס מעוררת שאלות עמוקות לגבי הגישה המקובלת כיום לבריאות הנפש, גישה הנשלטת במידה רבה על ידי מודלים ביולוגיים ופתרונות תרופתיים. האם אנחנו יכולים לסמוך על כך שהאבחנות הפסיכיאטריות והתרופות שאנו מקבלים משרתות את האינטרס שלנו כמטופלים? האם המערכת הנוכחית מקדמת באמת הבנה מעמיקה וטיפול הוליסטי במצוקה נפשית?
דבריו של דייוויס מהווים תמרור אזהרה, קריאה להתייחס בספקנות בריאה לטענות של התעשייה ולחתור לקבלת החלטות עצמאיות ומושכלות לגבי הטיפול בבריאותנו הנפשית. עלינו לחפש מידע ממקורות בלתי תלויים, לשקול חלופות לא תרופתיות כמו פסיכותרפיה, לשתף את הרופאים שלנו בהעדפות ובחששות שלנו. בסופו של דבר, אף אחד לא ידאג לבריאותנו יותר מאיתנו. המודעות וההעצמה של המטופלים היא צעד חיוני לקראת פסיכיאטריה אתית יותר שמציבה את טובת החולה במרכז.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
תובנות מרכזיות ד"ר מזרחי אברהם:
1. ענף הפסיכיאטריה מושפע מהמימון והאינטרסים של חברות התרופות.
2. חברות התרופות מסתירות נתונים שליליים על תרופות פסיכיאטריות כדי להגדיל מכירות ורווחים.
3. ה- DSM מורחב כדי לכלול יותר ויותר התנהגויות אנושיות רגילות כ"הפרעות".
4. מנהיגי דעה מובילים בפסיכיאטריה מקבלים תשלום מחברות התרופות להפצת מידע מוטה לטובתן.
5. קשרים פיננסיים בין פסיכיאטרים לחברות תרופות מעוותים מחקר, הכשרה ופרקטיקה קלינית.
6. ראיות מראות שבטיחות ויעילות של תרופות פסיכיאטריות הוגזמו על ידי התעשייה ואלה הממומנים על ידה.
7. ה- DSM מבוסס על החלטות סובייקטיביות ולא על עדויות מדעיות מוצקות.
8. חלק גדול מהמחקרים השליליים על תרופות פסיכיאטריות נקברו או מעוותים כדי להציגם באור חיובי.
9. השימוש בתרופות פסיכיאטריות לטווח ארוך עלול לגרום נזק, אך זה לא נחקר מספיק.
10. חינוך הציבור והסדרה נדרשים כדי לרסן את ההשפעה המוטה של התעשייה על הפסיכיאטריה.
עצות מעשיות מכללת טאותרפיה:
1. היו מודעים לקשרים הפיננסיים בין פסיכיאטרים לחברות תרופות והשפעתם האפשרית על הטיפול.
2. שאלו שאלות ביקורתיות לגבי הצורך האמיתי בתרופות פסיכיאטריות וסיכונים ארוכי טווח.
3. שקלו פסיכותרפיה או גישות לא תרופתיות כקו טיפול ראשון במקום תרופות.
4. דרשו שקיפות מלאה לגבי כל הנתונים, כולל שליליים, ממחקרים על תרופות.
5. היו ספקנים לגבי סיווגים של DSM ואבחונים פסיכיאטריים שעשויים להיות רחבים מדי.
6. תמכו ברפורמות מערכתיות להגבלת השפעת חברות התרופות על הפסיכיאטריה.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "משהו לא בסדר איתי", אמור: "אני אדם נורמלי שחווה קשיים נורמליים בחיים".
2. במקום "אני צריך תרופות כדי לתפקד", אמור "יש לי את הכוח לעבוד על הבעיות שלי בדרכים טבעיות".
3. במקום "האבחנה שלי מגדירה אותי", אמור "אני יותר מסתם תווית, יש לי נקודות חוזק ופוטנציאל".
4. במקום "אני חייב להמשיך לקחת תרופות לנצח", אמור "אני יכול לחקור חלופות ולקבל החלטות מושכלות על בריאותי".
5. במקום "המערכת יודעת מה הכי טוב בשבילי", אמור "יש לי את הזכות לדרוש טיפול אתי ומבוסס ראיות".
שאלות מעוררות מחשבה:
1. האם חווית דפוסים של אבחון יתר או מתן יתר של תרופות פסיכיאטריות בחייך או של מישהו קרוב?
2. איך המידע שנחשף כאן משנה את נקודת המבט שלך על אבחנות פסיכיאטריות ותרופות?
3. אילו שינויים היית רוצה לראות בפרקטיקות הנוכחיות של טיפול בבעיות נפשיות?
4. איך אתה מרגיש לגבי הקשרים הפיננסיים בין הפסיכיאטריה והתעשייה ומה צריך להיעשות בנידון?
5. מה יכולות להיות דרכים יעילות יותר לתמוך באנשים שמתמודדים עם מצוקה נפשית?
משל זן מפורסם שמדבר על ריסוק האגו:
משל הזן – סיפור הספל והתה
יום אחד הגיע פרופסור מכובד וידוע לפגוש מאסטר זן, כדי ללמוד ולהבין את חכמת הזן. המאסטר קיבל את הפרופסור בברכה והזמין אותו לשבת ולשתות תה.
המאסטר התחיל למזוג את התה לספל של הפרופסור, והמשיך למזוג למרות שהספל כבר היה מלא, והתה התחיל לגלוש החוצה ולשפוך על השולחן.
הפרופסור, שנדהם מהמראה, אמר: "הספל כבר מלא! לא ניתן להוסיף עוד!"
המאסטר חייך ואמר: "כמו הספל הזה, גם אתה מלא בדעותיך, רעיונותיך והאגו שלך. כדי ללמוד ולהבין את חכמת הזן, עליך קודם לרוקן את הספל שלך."
מוסר ההשכל
המשל הזה מדבר על הצורך בריסוק האגו כדי לפנות מקום ללמידה והבנה אמיתית. כמו הספל המלא שאינו יכול לקבל עוד תה, כך גם אדם מלא באגו, בדעות ובאמונות שלו אינו יכול לקבל וללמוד דברים חדשים. רק כאשר אנו מרוקנים את עצמנו מהאגו ומניחים בצד את הדעות הקדומות שלנו, אנו יכולים להתחיל ללמוד ולהבין את חכמת החיים בצורה אמיתית. ריסוק האגו מאפשר לנו לראות את העולם בצורה חדשה, להתפתח ולהתקרב לאמת הפנימית שלנו.
