התמכרות אינה מחלה שבאה לביטוי בחוסר איזון כימי במוח
התמכרות אינה נובעת מחוסר איזון כימי במוח
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
התמכרות היא תופעה נפוצה ומורכבת שנתפסה במשך שנים רבות כנובעת בעיקר מהשפעות כימיות של חומרים ממכרים על המוח, האומנם?
מחקרים חדשים מציעים כי הגורם המרכזי להתמכרות הוא למעשה ניתוק חברתי ובדידות. כשבני אדם חשים מחוברים, בעלי משמעות ותכלית בחייהם, הסיכוי שיפתחו התמכרויות פוחת משמעותית. במהלך המאה ה-20, ניסויים בבעלי חיים הצביעו על כך שחולדות בכלובים ריקים נוטות להתמכר לסמים בקלות. אולם, כשהחוקר ברוס אלכסנדר יצר את "פארק החולדות", סביבה עשירה ומספקת עבורן, הן כמעט ולא נגעו במים המסוממים. בדומה לכך, מחקר על חיילים אמריקאים מכורים להרואין במלחמת וייטנאם מצא שרובם המוחלט הפסיק את השימוש מיד עם החזרה הביתה לחיים תומכים ובעלי חיבורים משמעותיים.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
ענישה, השפלה והרחקה של מכורים
למרות ראיות אלו, הגישה הרווחת בחברה נותרה ענישה, השפלה והרחקה של מכורים. גישה זו רק מנציחה ומעצימה את תחושת הניתוק שמובילה להתמכרות מלכתחילה. המדיניות של מלחמה בסמים, כליאה והטלת סטיגמות מחמירה את שורש הבעיה במקום לפתור אותה.
לעומת זאת, פורטוגל, שסבלה בעבר משיעורי התמכרות גבוהים, אימצה גישה הפוכה. היא ביצעה דה-קרימינליזציה של כל הסמים והפנתה משאבים לחיבור מחדש של המכורים לחברה. תוכניות יצירת תעסוקה, הכשרה מקצועית ושיקום סייעו למכורים למצוא מחדש משמעות ותכלית. כתוצאה מכך, תוך 15 שנה, שיעורי ההתמכרות צנחו בחדות. זאת הוכחה לכך שההפך מהתמכרות הוא לא רק פיכחון, אלא בעיקר חיבור אנושי ושייכות חברתית.
התובנות הללו מחייבות שינוי מהותי בגישה כלפי מכורים, החל מהרמה האישית ועד לרמת המדיניות. במקום לנתק או לאיים על מכורים, יש להתמיד בהבעת אהבה ותמיכה בהם. במישור החברתי והפוליטי, נדרש מעבר ממדיניות מלחמה והפללה לעבר מדיניות של סיוע, שיקום וחיבור מחדש של מכורים למרקם החברתי.
לבסוף, המסר הוא גם עבור כולנו כפרטים בחברה מודרנית שהופכת בודדת וממוקדת בחומרנות יותר מאי פעם. עלינו לזהות את הסכנות שבהתמכרויות לא רק לסמים, אלא גם להתנהגויות כמו שימוש יתר בטכנולוגיה, קניות או אכילה. כולנו זקוקים לחיבורים אנושיים אמיתיים כדי לשגשג. ככל שנטפח חברה מכילה ותומכת, עם יותר מקום לחיבורים בעלי משמעות, נוכל למנוע ולצמצם התמכרויות רבות.
המסע האישי והחברתי להבנה מחודשת של התמכרות הוא ארוך ומאתגר. אך כשנבין את הצורך האנושי הבסיסי בקשר ובשייכות כמנוף לריפוי, נדע לשיר שירי אהבה, תמיכה והכלה למכורים, במקום שירי מלחמה. בכך נוכל להתחיל לרפא לא רק את הפרט המכור, אלא את החברה כולה.
התמכרות: הצורך האנושי בחיבור
התמכרות: הצורך האנושי בחיבור
התמכרות היא תופעה נפוצה ומורכבת הפוגעת בחייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם. במשך שנים רבות, ההתמכרות נתפסה כנובעת בעיקר מהשפעות כימיות של חומרים ממכרים על המוח. אולם, מחקרים חדשים מציעים כי הגורם המרכזי להתמכרות הוא למעשה ניתוק חברתי ובדידות. כשבני אדם חשים מחוברים, בעלי משמעות ותכלית בחייהם, הסיכוי שיפתחו התמכרויות פוחת משמעותית. תפיסה זו מאתגרת את הנרטיב המסורתי סביב התמכרות ומציעה פתרונות חדשים וחדשניים יותר להתמודדות עם הבעיה.
מחקרים פורצי דרך: חולדות, חיילים והשפעות הסביבה
במהלך המאה ה-20, מחקרים רבים התמקדו בהתמכרויות מנקודת מבט ביולוגית וכימית. ניסויים בבעלי חיים הצביעו על כך שחולדות בכלובים ריקים נוטות להתמכר בקלות לסמים כמו הרואין או קוקאין, לכאורה בשל ההשפעות הממכרות של החומרים עצמם. אולם, פריצת דרך הגיעה כשהחוקר הקנדי ברוס אלכסנדר יצר את "פארק החולדות", סביבה מועשרת ומספקת עבור המכרסמים. להפתעת רבים, החולדות בפארק כמעט ולא נגעו במים המסוממים שסופקו להן. מחקר זה הדגיש את ההשפעה העצומה של הסביבה והתנאים על נטייה להתמכרות.
בדומה לכך, מחקר יסודי על חיילים אמריקאים שהתמכרו להרואין במהלך מלחמת וייטנאם חשף עובדות מפתיעות. כ-20% מהחיילים השתמשו בהרואין בזמן השירות, אך רובם המוחלט, כ-95%, הפסיקו את השימוש מיד עם החזרה הביתה לארצות הברית ולחיים אזרחיים. גם כאן, השינוי בסביבה, המעבר לחיים מלאי תמיכה, חיבורים משמעותיים ותכלית, היה המפתח להחלמה מההתמכרות. ממצאים אלו מערערים על התפיסה המסורתית של התמכרות כ"מחלה" בלתי הפיכה הנובעת רק מחומרים כימיים, ומדגישים את הצורך להסתכל על התופעה בהקשר רחב יותר.
הכישלון של מדיניות ה"מלחמה בסמים"
למרות העדויות המדעיות המצטברות, הגישה הרווחת כלפי מכורים בחברה נותרה של ענישה, השפלה והדרה. מדיניות המלחמה בסמים, הפללה, מאסרים והטלת סטיגמות נועדו לכאורה להרתיע את המכורים ולתמרץ אותם להיגמל. אך בפועל, צעדים אלו רק מנציחים ומחמירים את תחושת הניתוק והבדידות העומדת בשורש ההתמכרות מלכתחילה. כליאת מכורים ונידוים החברתי מנתקים אותם עוד יותר מקשרים תומכים ומותירים אותם לבד עם המאבק שלהם. במקום לפתור את הבעיה, המלחמה בסמים רק מעצימה את הגורמים המובילים אליה.
המודל הפורטוגלי: דה-קרימינליזציה וחיבור מחדש
פורטוגל, מדינה שבעבר סבלה משיעורי התמכרות גבוהים במיוחד, החליטה לפני כשני עשורים לאמץ גישה הפוכה לחלוטין. במקום הפללה וענישה, היא ביצעה דה-קרימינליזציה של כל סוגי הסמים והפנתה את המשאבים לשיקום וחיבור מחדש של המכורים לחברה. תוכניות מקיפות ליצירת תעסוקה, הכשרה מקצועית, דיור מסובסד וליווי אישי סייעו למכורים למצוא מחדש משמעות, תכלית ומקום בקהילה. הרעיון המרכזי היה להשיב למכורים את מה שחסר להם לאור ההבנה החדשה על מהות ההתמכרות.
התוצאות של המודל הפורטוגלי מדברות בעד עצמן. תוך 15 שנה, שיעורי ההתמכרות, מקרי מנת יתר והידבקות ב-HIV בקרב מכורים צנחו בחדות. הפער העצום בין הצלחת השיטה הזו לעומת כישלון המלחמה המסורתית בסמים ממחיש את הצורך הדחוף בשינוי תפיסה. זוהי הוכחה מעשית לכך שההפך מהתמכרות אינו רק הימנעות מסמים, אלא בראש ובראשונה חיבור אנושי, שייכות חברתית ומשמעות בחיים.
צעדים אישיים וחברתיים לשינוי
התובנות על הקשר בין ניתוק לבין התמכרות מחייבות אותנו לפעול לשינוי בכל הרמות, החל מיחסינו האישיים עם מכורים ועד למדיניות ציבורית. במישור הבין-אישי, עלינו להימנע מנטישה, איום או ניתוק קשר עם יקירינו המכורים. במקום זאת, חשוב להתמיד בהבעת אהבה, חמלה ונוכחות עבורם לאורך הדרך. לתת להם להרגיש שאנו איתם יחד במאבק, לא משנה מה. ברמה המערכתית, נדרש מעבר ממדיניות מיושנת של הפללה והענשה לגישה של "דה-קרימינליזציה", טיפול, שיקום וסיוע בדיור ותעסוקה למכורים. כמו כן, חיוני להגביר מודעות ולהפיץ את הידע החדש על מהות ההתמכרות בציבור כדי להפחית סטיגמות ובושה ולעודד פנייה לעזרה.
המסר לכולנו: חברה של חיבורים אמיתיים
לבסוף, התפיסה החדשה של התמכרות כסימפטום לבדידות וניתוק היא גם מראה לחברה כולה. בעידן מודרני המאופיין בהתרופפות הקשרים הקהילתיים והמשפחתיים, אנו מוצפים בגירויים שטחיים ותחליפים לחיבור. יותר ויותר אנשים מרגישים מנוכרים ומבודדים על אף מראית העין של "קישוריות" בעולם הדיגיטלי. בתנאים כאלו, מגוון התמכרויות פורחות, החל מהתמכרויות התנהגותיות כמו עבודה, אכילה או קניות כפייתיות ועד להתמכרויות חומריות שונות.
נראה כי כולנו, במידה זו או אחרת, מנסים למלא חלל פנימי ותחושות של חוסר שייכות. האתגר הגדול הוא ליצור חברה מכילה ותומכת יותר, שבה יש מקום לקשרים בעלי משמעות ועומק. ככל שנשכיל לטפח תחושת קהילתיות, להושיט יד לאחר, להקשיב מעבר למילים ולהיות נוכחים זה עבור זה, נוכל למנוע או לרפא התמכרויות רבות. המסע הזה מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו, בבחירות הקטנות של החיים ובאומץ לראות ולחבק את הפגיעות האנושית בכל מי שסובל, כולל בתוכנו.
לסיכום, ההבנה של התמכרות כביטוי לצורך עמוק בחיבור היא מהפכנית. היא מאירה את חוסר ההצלחה של שיטות הכפייה והעונש ומציעה נתיב של חמלה ויצירת שייכות מחדש. כשנכיר בכך שהמכורים אינם אויבים או פושעים, אלא בני אדם הזקוקים נואשות לאהבה ומשמעות, נוכל להתחיל לרפא אותם ואת עצמנו. זהו אתגר גדול, אישי וחברתי כאחד, הדורש מכולנו להכיר בפגיעות המשותפת שלנו ובצורך האוניברסלי לחיבור. בדרך זו, צעד אחר צעד, נוכל להחליף את שירי המלחמה בהתמכרות בשירי אהבה, קבלה ושייכות, ולהתחיל לרקום מחדש את המארג האנושי.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
תובנות מרכזיות
1. התמכרות נובעת מניתוק ובדידות, ולא מ"ווים כימיים".
2. כשבני אדם מחוברים ומאושרים, הם לרוב לא מפתחים התמכרויות.
3. הגישה של הענשה ובושה כלפי מכורים רק מחמירה את הבעיה.
4. פורטוגל הפחיתה התמכרויות דרך דה-קרימינליזציה וחיבור מחדש של מכורים לחברה.
5. אנו חיים בחברה מנותקת ובודדה יותר מאי פעם, מה שמגביר את הסיכון להתמכרויות.
6. התמכרות קשורה לא רק בהחלמה אישית אלא גם בהחלמה חברתית.
7. במקום לאיים בניתוק, עלינו להראות אהבה ולחזק את הקשר עם המכורים בחיינו.
8. ההפך מהתמכרות אינו פיכחון, אלא חיבור.
9. במשך מאה שנה שרנו שירי מלחמה נגד מכורים, אך היינו צריכים לשיר להם שירי אהבה.
10. עלינו לשנות את הגישה כלפי התמכרות ברמה חברתית, פוליטית ואישית.
עצות מעשיות
1. זיכרו שהתמכרות נובעת מניתוק ובדידות, ולא מחולשה או כשל מוסרי.
2. חזקו את הקשרים והתמיכה עבור המכורים בחייכם, במקום לאיים או להעניש.
3. דברו בפתיחות על התמכרות כדי להפחית סטיגמות ובושה.
4. עודדו מכורים למצוא תכלית ומשמעות בחייהם, כמו עבודה או תחביבים.
5. תמכו במדיניות של דה-קרימינליזציה וסיוע במקום הענשה.
6. טפחו חברה מכילה ומחוברת יותר שמפחיתה בידוד וסיכון להתמכרויות.
מנטרות לדיבור עצמי
במקום: "אני חלש/ה ולא מסוגל/ת להתגבר על ההתמכרות" אימרו: "יש לי כוח פנימי וכלים להתמודד עם האתגרים בדרך החלמה".
במקום: "אף אחד לא מבין אותי ואני לבד במאבק" אימרו: "יש אנשים שאוהבים אותי ורוצים לתמוך בי בתהליך".
במקום: "המצב חסר תקווה, אני תקוע/ה ככה לנצח" אימרו: "כל יום מביא איתו הזדמנות חדשה לצמיחה ושינוי".
במקום: "ההתמכרות מגדירה אותי ואת מי שאני" אימרו: "אני יותר מההתמכרות שלי, ויש לי עוד הרבה צדדים נפלאים".
במקום: "הכשלונות שלי מוכיחים שאני כישלון" אימרו: "אני לומד/ת מהנפילות, מתרומם/ת ומנסה שוב בדרך להצלחה".
שאלות מעוררות מחשבה
1. האם חוויתם בעצמכם או הכרתם מישהו שהתמודד עם התמכרות? איך הסביבה הגיבה והשפיעה על התהליך?
2. איפה אתם מזהים בחברה ובחיים האישיים שלכם תופעות של ניתוק, בדידות וחוסר חיבור? כיצד ניתן לשפר זאת?
3. מה דעתכם על הגישה של דה-קרימינליזציה וסיוע למכורים לעומת הענשה? האם זה יכול לעבוד בישראל?
4. אילו שינויים ניתן לעשות ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית כדי לתמוך יותר במכורים המנסים להחלים?
5. כיצד התובנות מההרצאה על התמכרות יכולות להשפיע על התייחסות כלפי אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים או חברתיים אחרים?
