ב-10 ביוני 1935 היה זה מועד המשקה האחרון של ד"ר בוב ונחשב היום בו  AA נוסד. כל חבר של AA יכול לעקוב אחר חסותו של ביל ווילסון לדר' בוב שהיה נותן החסות הראשונה. ווילסון הבין שרק אלכוהוליסט אחר יכול באמת להבין את הרגשות הסבוכים שמעוררים החוויה המתישה שלו ושל אלכוהוליסטים אחרים. ד"ר בוב כתב, "הוא היה האדם הראשון שחי אי-פעם שדיבר, שידע על מה הוא מדבר בכל קשור לאלכוהוליזם מניסיון אישי בפועל. במילים אחרות, הוא דיבר בשפה שלי." פגישות AA הציעו הבנה והשראה ולא שיפוטיות ואשמה, כי בדרך כלל היה נוהג האלכוהוליסט לחפש נחמה באלכוהול כדי להתמודד עם רגשות אלה. אם חבר היה שוגה ושותה משקה, המשקה נתפס כמכשול ולא כישלון.

ביל וילסון כתב באנונימיות ארבעה ספרים על אלכוהוליזם: אלכוהוליסטים אנונימיים (1939), שתיים-עשרה צעדים ושתיים-עשר מסורות (1953), "אלכוהוליסטים אנונימיים מגיעים לגיל" (1957), ודרך החיים של- AA .והספר "אלכוהוליסטים אנונימיים, הידוע בשם הספר הגדול, שכולל 12 צעדים וסיפורים אוטוביוגרפיים רבים שנתרמו בעילום שם על ידי אלכוהוליסטים מחלימים בעילום שם. וילסון כתב עשרה הפרקים הראשונים וערך את הפרקים האוטוביוגרפיים. נכון לשנת 2005, יותר מ -25 מיליון עותקים של אלכוהוליסטים אנונימיים שנמכרו.

לואיס ווילסון המייסדת של אל-אנון הקבוצה למשפחות Al-Anon Family Groups

וילסון חיה בין השנים (1891-1988) היא מייסדת של אל-אנון של קבוצות התמיכה למשפחות של, לחברים של אלכוהוליסטים ובני המשפחה האחרים. בימים הראשונים של בני המשפחה של AA הגיעו (בדרך כלל נשים, כמו שרוב חברי AA היו גברים) הם השתתפו בפגישות AA עם האלכוהוליסטים. גישה זו עזרה לנשים שתומכות בבעליהן, אבל לא הייתה מספקת. הפורום לנשים שבו יוכלו לחלוק ולשתף את חוויותיהם ותחושות אישיות לא היה קיים. בשנת 1940 לואיס החלה לארגן פגישות נפרדות שנודעו בשם "מפגשי קבוצת המשפחה." לואיס הבינה מיידית וראשונה שחברים ובני משפחה של אלכוהוליסטים צריכים להתמודד עם בעיות משלהם הקשורות לאלכוהוליזם והפיכחון של יקיריהם. היא דגלה בשימוש בגרסה מותאמת של 12 הצעדים של AA  כדי לעזור לפתור אותן.

כדי לחלוק את השיטה שלהם, וילסון וחברים אחרים כתבו את הספר שכותרתו תחילה, Alcoholics Anonymous: The Story of How More Than One Hundred Men Have Recovered from Alcoholism, שממנו שאבה AA את שמו.

הידוע באופן לא רשמי בשם "הספר הגדול" (עם 164 העמודים הראשונים שלו כמעט ללא שינוי מאז מהדורת 1939), הוא מציע תוכנית בת שנים-עשר צעדים שבה חברים מודים שהם חסרי אונים מול אלכוהול וזקוקים לעזרה מ"כוח עליון". הם מחפשים הדרכה וכוח באמצעות תפילה ומדיטציה מאלוהים או כוח עליון של הבנתם; לערוך חשבון נפש מוסרי בזהירות כדי שכולל רשימות טינות; לרשום ולהיות מוכנים להסיר את פגמי אופי; לרשום ולתקן את המפגעים; המשיכו לעשות סקר מוסרי, להתפלל, לעשות מדיטציה ולנסות לעזור לאלכוהוליסטים אחרים להחלים. המחצית השנייה של הספר, "סיפורים אישיים" (בכפוף להוספות, הסרה וכותרת מחדש במהדורות הבאות), עשויה ממערכונים אוטוביוגרפיים גואלים של חברי א.יי א.יי

בשנת 1941, בתוכנית ראיונות ברדיו אמריקאי ומאמרים חיוביים במגזינים בארה"ב, כולל מאמר של ג'ק אלכסנדר ב-The Saturday Evening Post, הובילו להגדלת מכירות הספרים והחברים.[37] ב-1946, כשהחברה ההולכת וגדלה הסתכסכה על מבנה, מטרה, סמכות, כספים ופרסום, החל ווילסון ליצור ולקדם את מה שנודע בשם "שתים עשרה המסורות" של AA, שהן קווים מנחים למבנה אלטרואיסטי, לא קשור, לא כופה ולא היררכי, שהגביל את הרמה של AA למטרות ציבוריות שאינן עוזרות לאלכוהול בלבד. בסופו של דבר, הוא השיג אימוץ רשמי והכללה של שתים עשרה המסורות בכל המהדורות העתידיות של הספר הגדול.[19] בוועידת 1955 בסנט לואיס, מיזורי, וילסון ויתר על הניהול של AA לוועידת השירות הכללי, [38] שכן AA גדלה למיליוני חברים ברחבי העולם.

ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים אומר שהוא "אינו מאורגן במובן הפורמלי או הפוליטי", ביל ווילסון, ששאל את הביטוי מהתיאורטיקן האנרכיסטי פיטר קרופוטקין, כינה זאת "אנרכיה דמוקרטית". באירלנד, שיין באטלר אמר כי AA "נראה כאילו הוא לא יכול לשרוד מכיוון שאין מנהיגות או רמה עליונה שאומרת לחברים מה לעשות, אבל זה עבד והוכיח את עצמו בצורה חזקה ביותר". באטלר הסביר כי "סגנון הממשל  של 'הפירמידה ההפוכה' של AA סייע לה להימנע מרבות מהמלכודות שבהן נתקלו מוסדות פוליטיים ודתיים מאז שהוקמה כאן ב-1946."

בשנת 2018 היו ל-AA 2,087,840 חברים ו-120,300 קבוצות AA ברחבי העולם. שתים עשרה המסורות מנחות באופן בלתי פורמלי את אופן פעולתן של קבוצות AA בודדות, ו-12 המושגים לשירות עולמי מנחים כיצד הארגון בנוי באופן גלובלי.