דת הבודהיזם – בודהיזם הדת שאינה דת
בודהיזם דת שאינה דת
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
גמילה מהתמכרות לבונדורמין
המאמר מתאר רעיונות אבסטרקטיים ומורכבים הקשורים לדמותו של בודהה ולתפיסה שלו על החיים והאדם, אך עושה זאת בצורה שאינה עוקבת במדויק אחרי הלקחים המסורתיים של הבודהיזם.
בודהה מייצג תפיסה רוחנית שאינה דת במובנה המסורתי. היא אינה דוגמאתית ולא מציעה טקסטים קדושים כמו דתות אחרות, היא אינה מאמינה בנשמה או בגן עדן, היא לא מצריכה, אך עדיין היא דת. זוהי תופעה ייחודית בהיסטוריה האנושית. במקום זאת, היא מתמקדת בהבנת הפנימיות האנושית ובמאבק להשגת מודעות עצמית ושלווה פנימית. בבודהיזם, אין אמונה בכוחות עליונים או במלחמות חיצוניות, אלא בפיתוח התודעה האישית ובהבנה שהשינוי חייב להתחיל מתוך האדם עצמו.
בודהה אמר שאלוהים הוא רק חיפוש אנושי אחר נחמה, מפלט ואם אתה מאמין באלוהים זה רק מהסיבה שאתה חש פגיע בעולם הזה בלי האמונה, גם אם לא היה אלוהים בני האדם היו ממציאים אחד כזה מתוך חולשה ופגיעות.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
הנושאים המרכזיים של המאמר:
הקדמה:
- דת לא קונבנציונלית: הבודהיזם ייחודי בכך שהוא חסר מערכת של אמונה, דוגמות, כתבי קודש ואמונה באלוהים, נשמות או גן עדן.
- פרספקטיבה פילוסופית: מדגיש הסתמכות עצמית ומודעות על פני אמונות חיצוניות.
מושג האלוהים:
- חולשת האדם: האמונה באלוהים נובעת מפגיעות אנושית והצורך בנחמה.
- אלוהים כקביים: אנשים יוצרים את אלוהים כדי למצוא משמעות וסדר בחיים, מייחסים אירועים לתכנית אלוהית.
האשליה של האמונה:
- אמונה ושקר: החיים באמת, גם אם קשה, חיוניים. אלוהים וגן עדן הם השלכות אנושיות שנולדו מתוך רצונות שלא התממשו וחולשות.
תורת הבודהה
- מודעות ואומץ: מעודד מודעות עצמית, דחיית אמונות חיצוניות ולקיחת אחריות עצמית.
- מערכות אמונה כמחסומים: כל האמונות והדוקטרינות נראות כמחסומים להבנה אמיתית.
- דמויות היסטוריות: דמויות כמו מרקס, פרויד ודרווין יצרו מיתוסים חדשים שהחליפו את אלוהים בהיסטוריה, בתת-מודע או בבחירה טבעית.
- מודרניזם ורלטיביזם: מדגיש שכל התיאוריות הן יצירות אנושיות וכפופות לשינוי ופרשנות.
תשוקה וסיפוק
- טבעה הבלתי מספק של התשוקה: תשוקה לעולם לא יכולה להתממש, בין אם בחיים האלה או הבאים. סיפוק אמיתי מגיע מהתגברות על התשוקה.
- מטריאליזם מול רוחניות: גם מטריאליסטים וגם צבועים דתיים מונעים מאותו רצון בלתי מספק.
טבע העצמי
- אין נשמה, אין עצמי: הבודהה מכחיש את קיומה של נשמה אינדיבידואלית. כל היצורים הם חלק מתודעה אוניברסלית.
- אגו ואשליה: רעיון העצמי הנפרד הוא אשליה שנוצרה על ידי המוח והגוף.
חוכמה מעשית
- חיים ללא אמונות**: מעודד חיים המבוססים על ניסיון ומעשיות ולא על דוקטרינות פילוסופיות או דתיות.
- היסוס כחוכמה: הבנה אמיתית נובעת מהכרת הרלטיביזם של כל הדברים, מה שמוביל להיסוס טבעי בהצהרות מוחלטות.
סיכום
- גישה מדעית: הבודהיזם מתיישב עם החשיבה המדעית, ודוגל בניסיון אישי ובחינת הלימודים על פני אמונה עיוורת.
- הזמנה לחקור: המסר של הבודהה הוא לבוא ולראות בעצמכם, תוך הדגשת יישום מעשי ואימות אישי.
האנושות מרגישה מוגבלת, חסרת אונים:
האנושות מרגישה מוגבלת, חסרת אונים, נראה שבני האדם חשים קורבנות של הנסיבות המורכבות, כי הם לא יודעים מאיפה הם באו ולאן הם הולכים, ולמה הם כאן, ללא אלוהים, קשה לאנשים רגילים למצוא משמעות לחיים, החיים בלעדי האל יהפכו לכאוס מוחלט בלעדי אלוהים שהוא מעין אב שמגן, תומך ומנחם אותם, בני האדם אומרים לעצמם: אל תדאג אלוהים יודע הכל, יש סיבה לסבל, יש תכלית לייסורים שלך ואני יודע למה אתה כאן, הרי הוא הבורא של העולם, הוא יודע למה הוא ברא את העולם אולי אתה לא יודע אבל הוא יודע, לכן אתה יכול לסמוך עליו.
אין ספק שזה מעניק שקט נפשי האמונה שישנה השגחה עליונה שיודעת הכל, אבל רק האמונה באלוהים היא אינה מספיקה כדי ממש להירגע, למרות האמונה שאין כאוס אלא הכל מסודר, אדון היקום סידר הכל, ואף שערה שנפלה מראשו של אדם לא נפלה במקרה אלא זה רצונו של אלוהים ותחת השגחה פרטית, ואתה חלק מתוכנית על של אלוהים, אולי כעת אתה לא מבין את המשמעות כעת או מה רצונו, אבל חייבת להיות לזה משמעות כי אלוהים קיים. אלוהים עוזר לך לחיות בשמחה ואתה יכול להאמין שהחיים אינם מקריים. יש מטרה לחיים, מטרה סופית, ואלוהים עוזר לך להרגיש בטוח.
לפי הבודהה אין אלוהים, ההוכחה לכך שאתה לא יודע למה אתה כאן, החוסר אונים שלך מול הכוחות העצומים ביקום, מוכיח שאין לך משמעות בחיים, הרעיון של אלוהים נוצר כדי לעזור לנו לסבול את החיים חסרי התוחלת שלנו, "תאר לעצמך שאתה על מטוס ובאמצע הטיסה מישהו אומר לך שאין טייס", כולם יכנסו לפאניקה, ואז מישהו אומר, המטוס הזה לא צריך טייס, כי הוא נשלט מרחוק, אחרת איך הוא יכול לטוס? מכיוון שהוא טס והכל עבר חלק עד עכשיו חייב להיות טייס, אולי אנו לא רואים אותו, אבל התפיסה שאין טייס היא שקרית, אלא שמרמים אותך הם לא חברים שלך אלא האויבים שלך, ואתה ניזון מהשקר.
אתה חייב לחיות באווירה של האמת, לא משנה כמה זה קשה, לא משנה כמה האמת מרה, גם אם אתה נרדף על-ידי האמת זה שווה את זה.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
בודהה: "היו יותר מודעים, היו ערים יותר היו אמיצים יותר"
הבודהה קבע שהדתות האנושיות הן יצירות אנושיות, אתה נשלט על ידי נסיבות חיצוניות ועליך לקבל את האמת בכל מחיר בלי לנסות להתכחש אליה, ללטש אותה, לעוות אותה כדי להתאים אותה למצבך בעולם, אם זה מפריע לך או משבש אותך היה מוכן להתמודד עם ההשלכות, אם זה פוצע את האגו שלך, היה מוכן למות מהפצע הזה, אם אתה נהרס על-ידי האמת היה מוכן להיהרס, הבודהה היה חסר תשוקה, אבל בכל זאת הוא פתח דלת עמוקה שאף אחד מלבדו לא פתח, הוא הצליח במקום שכולם נכשלו, הוא לא נתן מקום לשאיפות שלך, הוא אמר, תהיה מודע יותר, ער יותר ואמיץ יותר.
אל תתחבא מאחורי האמונות הדוקטרינות או תיאוריות, קח אחריות על החיים שלך, הדליקו את הנר הפנימי, כדי לראות את הטבע האמיתי של הדברים בבירור, וכאשר יש לך את האומץ לקבל האמת אתה באמת באמת אדם מבורך, זוהי ההוראה הראשונה של הבודהה, הוא לימוד שכל מערכות האמונה מזיקות, כל האמונות הן מחסומים.
הוא לא היה תיאסיט או אתיאיסט כפי שאמר "חלקם מאמינים, אחרים לא אבל שניהם מחזיקים באמונות. הוא לא האמין באלוהים, אבל הוא דחה את נקודות המבט של האתאיסטים, הוא אמר שההכחשה שלהם לאלוהים היא כמו יתוש שנושך רגל של פיל.
אם אתה לא בוגר מספיק אתה פשוט תחליף אמונה באמונה אחרת שתחליף את אלוהים.
מהי ההיסטוריה
לדוגמא קרל מרקס שהכריז שאין אלוהים, הוא נטש את הרעיון שיש משהו שקובע את החיים ומתכנן אותם, אבל ההיסטוריה לדעת מרקס הפכה לגורם מכריע, ההיסטוריה הפכה לגורל שלך, ומהי ההיסטוריה לדעתו של מרקס הקומוניזם, "הקומוניזם לדעתו זהו אירוע היסטורי שהוא בלתי נמנע, וההיסטוריה החליטה שהקומוניזם ינצח". והכל נקבע על-ידי ההיסטוריה, לפיכך ההיסטוריה הפכה למעין אלוהים על, ישות עלומה הייתה חייבת להחליט. מדוע כי בני אדם לא יכולים לחיות עם מציאות ישירה, בני אדם לא יכולים לקבל שהמציאות כאוטית ואקראית. בני אדם לא יכולים לחיות עם המציאות מבלי להישען על רעיון כלשהו כדי לתת לו משמעות הולמת והמשכיות, כך שהמוח יוכל להבין, לנתח, ולהבחין בסיבה ותוצאה.
אלוהי הפרוידיאניים
פרויד נטש לגמרי את רעיון האל, ובכל זאת הלא מודע הפך לאלוהים, כל פעולה אנושית נקבעה על-ידי הלא מודע ובני אדם הפכו להיות בובות בידי הלא מודע. אלה התוויות החדשות של אלוהים. זהו המיתוס המודרני. הפסיכולוגיה של פרויד היא מיתולוגיה חדשה על אלוהים, יין ישן בבקבוק חדש, התווית שונתה, התווית הישנה הוסרה ושכבת צבע חדשה נוספה כדי להונות את האנשים את התמימים חסרי האונים.
אבל אם מנתחים מקרוב את התיאוריה של פרויד, תבין מייד שהלא-מודע ממלא את תפקיד האלוהים כפי שעשה פעם.
אלוהי האבולוציה
צ'ארלס דרווין הוא עוד דוגמא עם תורת האבולוציה שלו, היא דוגמא נוספת, גם דרווין אמר שאין אלוהים. דרווין אמר שאין אלוהים יש רק את הברירה הטבעית, ורק החזקים שורדים, דרווין, מרקס. פרויד וניטשה היו חלוצי המודרניזם המכונה לעיתים סטרוקטורליזם. ניטשה לא הציע תיאוריה שתחליף את אלוהים, אבל הוא הוכיח שאלוהים, האמת, הם רעיונות שרירותיים אשר משתנים בהתאם לזמן ולמקום.
בחיים יש שפה אשר משפיעה עלינו והיא מורכבת גם מצלילים וגם ממשמעות הצליל הוא המסמן והמשמעות היא המסומן, אז למה צריך את אלוהים, אלוהים היה צריך אלוהים היה צריך להיווצר כדי להחליט משהו, היסטוריה, כלכלה, הברירה הטבעית לא-מודע.
כשהמוח שלך עדיין לא בשל
אם בני אדם אינם יכולים להיות חופשיים, אז אין טעם לשנות מיתוסים ודוקטרינות, בין אם זה, הינדואיזם, נצרות, יהדות, אסלאם, ההבדלים הם שטחיים ומקורם הרב ביהדות, המוח שלך נשאר ילדותי, לא בוגר, אתה מחפש ללא הרף את התמונה של דמות האב או מישהו שיכול להסביר הכל, שיכול לספק את התשובות האולטימטיביות.
לפי ז'אק דרידה, אבי האסכולה של הד-קונסטרוקציה, דרידה הוא טען שכל המטפיזיקה של המערב מאפלטון ועד היום, היא ניסיון חסר תוחלת למצוא לוגוס, הנקרא ה"מסומן הטרנסצנדנטי" שיכול לענות על כל השאלות האנושיות.
אבל דרידה מאמין שבכל פעם שאנחנו מחפשים מסמן, אנו מגלים שזה רק עוד מסמן שמצביע על מסמן אחר, ואם נעקוב אחר הנתיב הזה כדי למצוא המסומן הזה, מסתבר שזה עוד מסמן. לפיכך המשמעות תמיד נדחית, כלומר לעולם לא יכולה להיות תשובה אולטימטיבית אחת.
אלוהי הקפיטליזם
האלוהים של הקפיטליזם מצוי בלב ליבה של הכלכלה, במושג שמכונה "היד הנעלמה", היד הנַעֲלָמָה (באנגלית: Invisible hand) היא מטאפורה שהשתמש בה הפילוסוף והכלכלן הסקוטי אדם סמית בספרו "עושר האומות". ביטוי זה מופיע פעם אחת בלבד במסגרת דיונו בסוגיות סחר חוץ, אך משמש כיום כמסגרת מושגית למנגנון חברתי שבו הצטברות של מעשים מטעמים אנוכיים של יחידים מקדמת – לטענת המצדדים בשיטה – את טובת הקהילה, באופן שאזרחי המדינה כולה יגיעו למינימום עוני ולמקסימום עושר ורווחה. עם זאת, סמית לא הסתייג לחלוטין מפעילות ממשלתית ורגולציה במקומות מסוימים.
יש הרואים בדבריו אלה של סמית על העיקרון הכללי של פעולה אנושית המביאה לכך שפעולה המונעת מטעמים אנוכיים מקדמת את עניין הכלל, אלוהים מסוג חדש של רעיון פרוטו-אבולוציוני. שאומץ מאוחר יותר על ידי צ'ארלס דרווין, אשר קרא את "התאוריה של הרגש המוסרי" בשנת 1838, כאשר החל לפתח את רעיונותיו הראשוניים ביחס לאבולוציה.
כמו המנגנון האבולוציוני של דרווין, גם מנגנון "היד הנעלמה" הוא אל עיוור ואדיש מבחינה מוסרית: הוא אינו מכוון לקדם את הטוב והנעלה, המוצלח והרצוי: הוא פשוט מתגמל את אלו הפועלים בהתאם לכללי היסוד שלפיהם מתנהל העולם.
במילים אחרות, מנגנון היד הנעלמה אינו עניין של בחירה או הצעה של מנגנון בדוק להפעלה כלכלית, אלא התרחשות בלתי-נמנעת הנובעת מקיום תהליך אבולוציוני מתמיד. כפי שמנסח זאת פרידריך האייק ב"הכזב הפטלי":
"אבולוציה ביולוגית ואבולוציה תרבותית מסתמכות שתיהן על אותו עקרון של ברירה: הישרדות או יתרון התרבותי. שוֹנוּת, מוּתאמות ותחרות הם במהותם אותו סוג של תהליך. ולא רק שהאבולוציה נשענת על תחרות; תחרות מתמשכת הכרחית אפילו כדי לשמר הישגים קיימים".
אלוהי הפרוגרס:
פרוגרסיביזם או פרוגרסיביות נגזרת של המילה קִדְמָה, היא פילוסופיה פוליטית והשקפת עולם הגורסת כי אפשר וכדאי לקדם את החברה האנושית באמצעות שינוי חברתי. כתנועה פוליטית הפרוגרסיביות טוענת כי אלוהים נמצא התקדמות מדעית, טכנולוגית, התפתחות כלכלית וארגון חברתי חיוניים לשיפור מצב האנושות.
בתחילת המאה ה-21 המונח "פרוגרסיביזם" או "פרוגרסיביות" משמש ככינוי גג לאידאולוגיות שמאל שונות בהן נאו-מרקסיזם, סוציאליזם, סביבתנות, קוסמופוליטיות, רב-תרבותיות, פוליטיקת זהויות, לכאורה למען האלוהים החדש הם דוגלים באתאיזם ואנטי-דתיות, פמיניזם ואף פמיניזם רדיקלי, זכויות להט"ב, תיאוריה קווירית, תיאוריה ביקורתית ותקינות פוליטית. המונח נפוץ בעיקר בפוליטיקה של ארצות הברית במאה אך עם הזמן התפשט גם לפוליטיקה של שאר העולם המערבי, לרבות הפוליטיקה של ישראל. האידאולוגיה הנגדית לפרוגרסיביות היא שמרנות.
הבודהה אמר אני איני מטפיזיקאי
נשמה בוגרת לא מחפשת, בין אם יש תשובות אולטימטיביות ובין אם לא, זו הסיבה שבודהה אמר "אני לא מטאפיזיקאי", לא הייתה לו מטאפיזיקה. מטאפיזיקה משמעותה ופירושה שישנם תשובות לכל השאלות האולטימטיביות, הואט מעולם לא אמר "הסברתי את התעלומה הזו", הוא מעולם לא אמר "הנה גיליתי לך את האמת".
הדבר היחידי שבודהה אמר זה "אני יכול לעודד אותך, לגרום לך לרצות, לעזור לך להיות ער", להיות מודע, להיות חי, כך שאתה תחיה את חייך במודעות מלאה, להיות מלא באור וערות, עד לנקודה בה כל השאלות שהו לך מתמוססות, זה לא שתמצא תשובה אחת אולטימטיבית לחיים, אף אחד לא עשה זאת. הבודהה דחה לחלוטין את רעיון המטאפיזיקה, הוא אמר שהמטאפיזיקה היא רעיון חסר תועלת. הדבר הראשון שהוא הכחיש זה את אלוהים והדבר השני שקיים גן עדן.
הוא אמר שגן העדן הוא רק משאלה של הרצונות הלא ממומשים שלך, האינסטינקטים הלא ממומשים שלך, אותם אתה מקרין על ממלכה בלתי נראית, על החיים שלאחר המוות, בהקשר הזה, הוא צדק לחלוטין, אם הייתם קוראים מהכתבים על את שמי האסלאם, הנצרות והיהדות, הייתם מבינים למה הוא אמר את זאת, את מה שלא מומש בחיים האלה, למשל באסלאם יש בגן עדן 72 בתולות וסקס חופשי בלי הגבלה, את מה שלא מומש אתה מקרין על החיים הבאים, אבל בין אם זה בחיים האלה או בחיים הבאים, הרצונות האלה אינם שונים.
בודהה אננדה ושאלת האלוהים
סיפור על בודהה:
בוקר אחד שאל את בודהה איש אחד "האם יש אלוהים?"
בודהה הסתכל באיש ,הביט אל תוך עיניו ואמר "לא -אין אלוהים."
באותו היום, אחר הצהריים, שאל את בודהה איש אחר "מה אתה חושב על אלוהים? האם יש אלוהים?"
שוב הסתכל בודהה באיש, הביט אל תוך עיניו ואמר "כן-יש אלוהים."
אננדה שהיה עימו, נבוך מאוד משתי התשובות המנוגדות של בודהה ותהה בליבו. לקראת ערב כשהשמש עמדה לשקוע הגיע איש שלישי ובפיו כמעט אותה שאלה רק מנוסחת קצת אחרת
"יש אנשים המאמינים באלוהים , יש אנשים אשר שאינם מאמינים באלוהים. אני עצמי אינני יודע במי עלי לצדד. עזור לי?"
בודהה עצם את עיניו, ולא דיבר.
היה זה ערב יפיפה, הציפורים התנחלו בעציהן, רוח קרירה החלה לנשוב. האיש, אשר ראה את בודהה יושב בעיניים עצומות, חשב כי אולי זו היא תשובתו, לכן גם הוא ישב בעיניים עצומות חלפה שעה, האיש פקח את עיניו, נגע ברגליו של בודהה ואמר, "החמלה שלך נפלאה, נתת לי את התשובה. תמיד אשאר אסיר תודה לך.
אננדה לא יכול היה להאמין למשמע אזניו, מפני שבודהה לא דיבר ולא מילה אחת. כאשר הלך האיש שאל אננדה את בודהה, "זה יותר מידי! עליך לחשוב גם עליי. אתה תשגע אותי ואני על סף התמוטטות עצבים. לאיש אחד אמרת שאין אלוהים, לאיש שני אמרת שיש אלוהים ולאיש השלישי אינך עונה והברנש המוזר הזה אומר שהוא קיבל את התשובה והוא מרוצה. מה קורה?"
בודהה השיב "אננדה, הדבר הראשון שעליך לזכור הוא, אלה לא היו השאלות שלך, התשובות הללו לא ניתנו לך. למה התייחסת שלא לצורך לבעיותיהם של אנשים אחרים? תחילה פתור את בעיותיך שלך."
אננדה השיב "זה נכון. אלה אינן השאלות שלי והתשובות לא ניתנו לי. אבל מה אני יכול לעשות? יש לי אוזניים ואני שומע, שמעתי וראיתי, ועתה כל הווייתי מבולבלת. איזו תשובה נכונה?" בודהה אמר "נכון, או לא נכון הוא מודעות.
האיש הראשון היה אדם מאמין. הוא רצה בתמיכתי, הוא כבר האמין באלוהים. הוא בא עם תשובה מוכנה מראש, רק כדי לחזר אחר התמיכה שלי כך שיוכל ללכת ולומר, 'אני צודק, אפילו בודהה חושב כך'. היה עלי לומר לו לא, רק כדי לערער את אמונתו ,מפני שאמונה איננה ידיעה.
האיש השני היה אתאיסט. גם הוא בא עם תשובה מוכנה מראש, שאין אלוהים. הוא רצה בתמיכתי ולכן היה עלי לומר לו 'אלוהים קיים.' אם אתה מבין את כוונתי, אין סתירה. ערערתי את אמונתו המשוכנעת מראש של האיש הראשון, ערערתי את אמונתו המשוכנעת מראש של האיש השני. אמונה היא חיובית, חוסר אמונה הוא שלילי, אך שניהם זהים. אף אחד מהם לא היה ידען, ואף אחד מהם לא היה עניו: שניהם נשאו דעה קדומה.
האיש השלישי היה מחפש. לא הייתה לו דעה קדומה והוא פתח את ליבו. העזרה היחידה שיכולתי לתת הייתה ללמד אותו שיעור במודעות שקטה: המילים הן חסרות תכלית. כשעצמתי את עיניי הוא הבין את הרמז. הוא היה אדם בעל תבונה מסוימת, פתוחה, רגישה.
הוא עצם את עיניו. "כאשר העמקתי את שתיקתי, הוא הפך להיות חלק משדה השתיקה שלי ושל קיומי, הוא החל לנוע אל תוך השקט, נע אל תוך המודעות. כאשר חלפה שעה, נראה כאילו חלפו רק רגעים אחדים. הוא לא קיבל כל תשובה במילים, אך קיבל את התשובה המקורית בשתיקה:
אל תהיה מוטרד באשר לאלוהים: אין זה משנה, האם אלוהים קיים או לא קיים. מה שחשוב הוא האם השתיקה קיימת, האם המודעות קיימת או לא. אם אתה שקט ומודע, נמוגה הנפש ומגלה לך את האלוהיות.
אף על פי שלא אמרתי לו דבר, הוא קיבל את התשובה, וקיבל אותה בדרך הנכונה."
דוקהא - מי אי-פעם מרוצה בחיים?
ההודים מדברים על עצים שמגשימים משאלות- הנקראים "קלפברישקה", אם אתה יושב מתחת לעץ כזה, כל מה שתרצה יקרה מייד. המערב המציא את הקפה נמס, הודו המציאה עץ שמגשים משאלות לפני אלפי שנים וכולם האמינו, "שבו תחתיו, וכל מה שתייחלו לו אתם תקבלו", חולמים על פיה טובה תקבלו, רוצים את מטעמי החיים תקבלו, הם שלך, שום דבר אינו בלתי אפשרי.
אבל ניתוח שטחי מראה כמה בני אדם מעטים מרוצים מהחיים, וכל אחד מבלה את חייו בניסיון להגשים את רצונותיו, אבל כמה אנשים אתם מכירים אשר מסתפקים במה שהם משיגים? אז הם משליכים את הרצונות האלה אל העתיד.
הרצון מעצם טבעו, אינו יודע שובע, בין אם עכשיו או בעתיד, הבודהה אמר, "טבעו של הרצון להיות בלתי מספק", לא משנה, מה תעשה ומה תשיג, לעולם לא תהיה מרוצה ומסופק זה הטבע המהותי של התשוקה שאי-אפשר להגשים. אפילו ישיבה מתחת לעץ קסום לא תספק אותך לא משנה מה העץ יספק לך, לעיתים קרובות הדברים שאתה חולם עליהם, כאשר אתה מקבל אותם הם מולידים תשוקה חדשה ורצון חדש ללא הרף זהו טבעו של הרצון, והמחזוריות הזו נמשכת ללא סוף שנראה לעין.
גן העדן של היהדות, הנצרות והאסלאם וההינדואיזם, הוא רק רצונות לא ממומשים, חלומות שאינם ממומשים, אבל יש בזה נחמה לרבים, התאכזבת בעולם הזה יש את העולם הבא בגן עדן תקבל פיצוי. במוקדם או במאוחר תחזור לאלוהים . הדרישה היחידה היא שתתפלל ותאמין בו, תפחד מאלוהים ואז השכר שלך בעולם הבא יהיה עצום.
אבל הפרס חייב לחכות לעולם הבא עד לחיים שלאחר המוות, כי העיוות שבכמורה אינה יכולה לרמות אותך בחיים האלה. הם יודעים שהתשוקה אינה יודעת שובע אז הם המציאו את העולם הבא, את החיים שלאחר המוות. אף אחד לא יודע דבר על החיים שלאחר המוות, אז קל להוליך שולל את האנושות אם מישהו אומר לך, אלוהים ימלא את הרצונות שלך במלואם עכשיו, ממש כאן, זה יהיה קשה להוכיח את זה, אבל גם ככה אף אחד אינו מרוצה מהחיים הללו.
אז הדתות המציאו תכנית מתוחכמת, שכל הטוב ייחשף לך בחיים שלאחר המוות, בחיים שלאחר החיים האלה בהם אתה לא מאושר.
שאלה: מדוע האלוהים הגדול שלך לא יכול לספק את הרצונות שלך עכשיו?, מדוע אין עץ קסמים באמת כאן ועכשיו?, מדוע אלוהים לא עושה את הפלא כאשר אנחנו חיים?, אם הוא לא יכול לעשות קסמים כעת, איזו ערובה יש לך שהוא יעשה זאת בחיים שלאחר המוות.
מה זה הרצון
עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ,
כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ;
בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ
כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ.
הבודהה אמר "התבוננו בטבעה של התשוקה", תתבוננו בטבעה של התשוקה, שני דברים את/ה תבין, אחת, היא שהרצון מטבעו לעולם, לעולם אינו יכול להיות מסופק. ושנית, ברגע שתבינו לעולם לא ניתן לספק את התשוקה היא תיעלם, וכבר לא תשתוקקו אליו. זהו מצב של שלווה שקט ושחרור. זהו מצב של שביעות רצון. אי-אפשר לספק את התשוקה על-ידי יותר רצון.
"אמר רבי יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע".
האדם יכול להיות מסופק רק על-ידי התעלות מעל התשוקות מעל הרצון לשביעות רצון, התשוקה היא הזדמנות פז להבין את פעילותו של המוח, איך הוא פועל יחד עם המנגנונים שלו, כשתבינו את זה, תהיה טרנספורמציה. התשוקה תיעלם ללא עקבות, וכשאין יותר תשוקה, כשאין יותר דרישה לעוד ועוד, אתה תהיה מסופק. זה לא שהרצון מסופק, אבל כאשר אתה מתעלה מעל כל הרצונות, הסיפוק מתרחש באופן טבעי. הרצון משתנה עם הזמן ובהתאם לנסיבות.
הדת אומרת "אפשר להשביע את הרצונות בשמיים בגן עדן, הקפיטליזם אומר שאפשר להשביע את הרצון בחיים האלה, החומרניים אומרים שאפר להשביע את הרצון בחיים האלה, פשוט תפיל את המבנה החברתי, תפיל את בעלי ההון כדי שמעמד העובדים יוביל ואז תהיה מסופק, יש להשמיד את בעלי ההון, אז הרצונות יסופקו כאן גן העדן יוכל להתבסס ממש על הארץ הזו, הקפיטליזם אומר, אתה יכול להגשים את עצמך ולמלא את הרצון אם אתה תתאמץ ותעבוד קשה, , זה מה שקורה במערב כיום, תילחם, תחטוף מכל הבא לידת נצח בכל דרך אפשרית, תרוויח כמה שיותר, תצבור כמה שיותר כוח, זה מה שפוליטיקאים עושים בכל מקום בעולם.
אם אתם רוצים יותר אושר, הקפיטליזם אומר שהכלכלה חייבת לצמוח באופן קבוע, הפריון חייב לעלות, כך טוענים המדענים, הם אומרים שאם הטכנולוגיה תשתפר עוד קצת נהיה מאושרים וגן העדן יקום, ומה אומרת הדת שלך, שום דבר לא שונה באמת, הם אומרים, אפשר לספק את התשוקה, אבל לא בחיים האלה אלא בחיים שלאחר המוות, זה הבדל מינורי מאוד, בין מטריאליסטים וצבועים.
עבור הבודהה, שניהם חומריים, הדתיים והמטריאליסטיים, הם ציפורי נוצה, אין ביניהם הבדל, הגישות שלהן זהות לחלוטין, הבודהה אמר בפשטות לא ניתן לספק את התשוקה, במובן הזה הוא היה קדוש, עליך להבין את טביעה של התשוקה, טבעה שלא ניתן לספקה לא כאן ולא בחיים אחרים, זה לא קרה, ולא יכול לקרות כי זה סותר את עצם הרעיון של הרצון.
מה זה הרצון: האם אי-פעם התבוננת במוח החמדן שלך, האם שקלת את זה?
מה זה רצון?
אתה רוצה לקנות בית, אז אתה עובד קשה בשביל זה, אתה מקריב את כל חייך בשביל זה, האם אתה מסופק ברגע שהשגת את הבית שחלמת עליו, , ברגע שהשגת את זה, פתאום אתה צריך הרבה דברים אחרים ששמת בצד למען המטרה הנעלה, אולי פתאום באל לך בית גדול יותר, אתה אולי רוצה שיאהבו אותך וכאשר אוהבים אותך, אתה רוצה, וכאשר השגת אהבה אתה רוצה בן זוג אחר, זה טבעו של הרצון, הוא תמיד לפניך, תמיד שייך לעתיד, תשוקה היא תקווה, אף פעם לא ניתן לספק את התשוקה, כי טבעה הוא ההשלכה אל העתיד.
התשוקה תמיד נמצאת מעבר לאופק במקום שאי אפשר לרדוף אחריו, כל פעם שאתה מרגיש שאתה מתקדם, הוא נסוג, והמרחק בינך לבין התשוקה אינו משתנה, כשיהיו לך עשרת אלפים דולר תרצה 20 אלף דולר, תרצה 40 אלף וככה הלאה, הפער אינו משתנה לעולם, לא משנה מה יש לך, הרצון תמיד מרחף קדימה.
הבודהה אמר: " עזוב את התקווה, הסר את התשוקה"
כשאין יותר תקווה ותשוקה, אתה נזרק בחזרה אל ההווה, כאשר אתה כבר לא רוצה כלום , אתה תהיה מרוצה, כי אתה כבר הולך שולל אחרי הרצון, אז כשהבודהה אומר שאין הבדל בין חומרים לצבועים הוא הרגיז את הברהמינים. הם מעולם לא זעמו כל כך על מישהו, הם ניסו למגר את הוראתו בהודו ואף הצליחו בכך הבודהיזם הגיח לעולם בהודו אך נעלם מהודו, מכיוון שההינדואיזם היא אחת הדתות החומרניות ביותר בעולם, פתחו את הוודות ותראו:
תפילות, טקסים, קורבנות, כולם מבקשים למלא את הרצון והתקווה.
מאלה אחת לאלה אחרת או לאל אחר, כל טקס מבטא את הרצון והתשוקה תן לנו יותר, תן לנו יבול טוב, תן לי ריפוי ממחלה מסוימת, רוחות טובות, עבודה טובה, שידוך טוב, בריאות בשפע, חיים ארוכים, הוודות הן בעצם רק רצונות מועצמים ולפעמים מרושעים, הם מכילים לא רק תחנונים לדברים טובים, אלא גם לקללה ולנקמה באויבים, למשל: תן לי בשפע חלב מהפרות ושהעדר יהיה בריא, ולאויב שלי שתבוא קללה על עדר הפרות, או שימותו לו או שלא יתנו לו חלב.
השתלשלות הרצון העצמי
איזו מין דת זו? זה אפילו אבסורד לקרוא לזה דת. אם זה הנתיב הצודק, מהו אם כן הנתיב הלא נכון. בודהה למד עם מורים רוחניים רבים בזמן שחיפש הארה, אבל בכל פעם עזב בידיים ריקות, כי הוא ידע שאיש לא הבין את טבעה של התשוקה. אותם אנשים גם טיפלו בהרבה רצונות. כמובן הרצונות שלהם הוקרנו הושלכו רחוק, לעתיד, לחיים הבאים, אבל מושא התשוקה היה זהה. ההבדל היחיד ביניהם היה ציר הזמן.
כמה מהם רצו דברים בחיים הנוכחיים, כמה מהם רצו דברים שקשורים לעולם הבא. אבל מה ההבדל, אין באמת הבדל. הרצונות שלהם זהים. רצון הוא רצון.
בודהה למד עם מורים רוחניים רבים, אך תמיד הוא התאכזב, הוא מעולם לא פגש אדם קדוש באמת, רק צבועים הוא פגש. אלה היו אנשים אשר עינו את עצמם: חלקם צמו במשך חודשים, חלקם עמדו שנים, חלקם מעולם לא ישנו, והם הפכו לשלדים חיים.
לא היית קורא להם צבועים או אנשים רגילים, אבל אם היית מסתכל אל תוך מוחם ושואל אותם, למה הצום?, למה המאמץ הקיצוני?, הם היו עונים שזה כדי להגיע לגן עדן, לקבל תגמולים נצחיים לאחר המוות, זה הרצון, כולם דיברו ככה.
אבל הכל ארעי, החיים האלה הם אשליה, מה שתרוויח, בסופו של דבר המוות לוקח, אז למה להתאמץ? החיים האלה לא יימשכו לנצח, לכן אנחנו מחפשים דבר מה שהוא נצחי, אלמוות, אנחנו רוצים סיפוק מוחלט, אבל רק טיפשים מחפשים תהילה ועושר בחיים האלה, כי בסופו של דבר אתה גומר בלי כלום, מה אתה יכול לקחת איתך כאשר אתה מת? אנחנו מחפשים בחיים הללו אוצר שאפילו המוות לא יוכל לקחת. אז האם היית מכנה אנשים אלה כקדושים?, הם נראים גרועים יותר מהאנשים הרגילים, הם חומרניים יותר מהמטריאליסטים, כמובן שהם מסווים דרך החכמה את תאוות הבצע שלהם.
תאוות הבצע שלהם נראית טרנסנדנטית, אבל היא מאוד מרמה, זה כמו להדביק פרחים על גללים, הזבל עדיין שם, הפרחים מטעים רק את הטיפשים.
"הבודהה לא הוליך שולל, הוא ראה הכל"
הוא ראה את תאוות הבצע שלהם, אם יש לך עדיין רצונות, אתה ארצי, אתה חומרני, לפיכך הוא לא לימד על גן-עדן, הוא לא האמין באף גן עדן, זה לא שהוא לא האמין באושר, הוא דווקא כן האמין באושר, אבל זו לא אמונה, כאשר כל השמיים נעלמו, כל הרצונות נעלמו, האושר פורץ מהגרעין העמוק ביותר של הווייתך, זה לא דורש כלום. אין צורך במעלות, , אין צורך בסגפנות, אין צורך המנחות, אלא די בהבנה בלבד.
הנשמה אלוהים והעצמי
ההיבט הבא בהתבוננות של בודהה זה שהוא לא האמין בנשמה, ולא האמין באלוהים, הוא לא האמין בגן עדן, זה מאתגר אותנו מאוד, אנו עשויים לקבל שאין אלוהים מכיוון שאיש לא ראה אותו, ייתכן מאוד שזו רק השלכה של בני האדם. יכול מאוד שנוכל לקבל את העובדה שאין גן עדן, מכיוון שזה יכול להיות רק רצון שלנו שלא התגשם, אבל שאין נשמה? זה קשה כי זה אומר שאין לך במה להיאחז.
אין נשמה? אז מהי מטרת החיים של בני האדם? אם אין נשמה , אם המוות הוא סוף, אז כל המאמץ היה לשווא.
מה הטעם במדיטציה?, מה הטעם בתפילה?, הבודהה קבע שהרעיון של העצמי, של הנשמה, לא הובן. אתה קיים, אבל אין לך עצמי, אתה קיים, אבל אתה לא נפרד מהיקום, ההפרדה מהווה את הקיום של העצמי, אם אני נפרד ממך, יש לי את העצמי, אם אתה נפרד ממני, יש לך נשמה. הבודהה אמר, הקיום הוא אחד: אין גבולות. אף אחד לא נפרד מהאחר. אנחנו חיים באוקיינוס של תודעה. אנחנו תודעה אחת , אבל מרומים על-ידי קיום הגוף שלנו, מרומים על ידי המיינד שיוצר נפרדות, ובגלל ההזדהות עם הגוף והנפש, אנחנו חושבים שאנחנו נפרדים, אנחנו חושבים שאנחנו אינדיבידואלים ובעלי עצמי, רק כך האגו מתקיים.
לדוגמא תתבוננו במפה, בכדור הארץ, אתה תראה את אמריקה, ישראל, סין או יפן, אבל בשטח אין באמת אמריקה או כל מדינה אחרת, היא נמצאת רק במפות של פוליטיקאים, במפה, דרום אמריקה וצפון אמריקה נפרדות, אבל עמוק בעומק האוקיינוס, יש רק כדור הארץ אחד, כל היבשות מחוברות, הם רק כדור הארץ אחד, אנחנו נפרדים רק על פני השטח הגלוי, ככל שאתה מעמיק יותר, כך ההפרדה דועכת לאיתה, כשאתה מגיע לליבת ההוויה שלך, פתאום זה הופך להיות אוניברסלי, אם אין אני, אין נשמה.
הבודהה היה ריאליסט:
לבודהה לא היו אמונות לגבי אלוהים, הנשמה או גן עדן, אז מה הוא לימד? הוא לימד דרך חיים, ללא מערכת אמונות, השיטה שלו הייתה מאוד מדעית, מבוססת על ניסיון, הבודהיזם זו גישה מעשית, הוא לא היה פילוסוף, לא מטפיזיקאי, הוא היה ריאליסט, הבודהה אמר, "אתה יכול לשנות את חייך, מבלי להסתמך על אמונות", ואכן אמונות אלה הם מכשולים לשינוי, ולכן הצעד הראשון הוא לנטוש אמונות, מטפיזיקה, דוקטרינות, התחל הכל מאפס, ללא פילוסופיה, ללא אידאולוגיה, התחל ממצב של ריקות, זו הדרך היחידה להגיע אל האמת.
שמעתי: מטייל פתח תנ"ך שהונח על ידי הגדעונים בחדר בבית מלון, "אם אתה חולה, קרא את פרק תהילים 18, אם משפחתך במשבר קרא את פרק 45, אם אתה מרגיש לבד קרא את תהילים 92,", האדם חש בודד ולכן פתח את פרק תהילים 92, לאחר שסיים הוא ראה למטה, אם אתה עדיין מרגיש בודד תתקשר למספר הטלפון שמופיע בספר, תבקש לדבר עם נני, אם תקרא את הספר הקדוש בעיון אתה תראה את הערות השוליים, מסקרנות יותר, הבודהה אמר שכל הכתבים הקדושים הם רק חלק מהרצונות הלא ממומשים שלך, האינסטינקטים, החמדנות, התאווה, הכעס שלך, והם רק יצירות של הנפש והאגו שלך, כתבי הקודש הם מעשי ידי אדם, לכן כל הדתות מנסות להוכיח שהכתבים שלהם אינם תוצר של האדם אלא מעשה אלוהי, הנצרות אומרת שאלוהים העניק את התנ"ך, עשרת הדיברות ניתנו ישירות למשה, ישו היה הבן היחידי של אלוהים, זה לא התגלה באלוהיות,. ההינדים גם טוענים שהוודות הם לא תוצר של האדם, והסיפור חוזר על עצמו, המוסלמים אומרים שהקוראן של מוחמד ניתן לו באופן ישיר על-ידי אלוהים.
מדוע כל הדתות אומרות שהתורות שלהן ניתנו על-ידי אלוהים, אבל של האחרות לא ניתנו על-ידי אלוהים, המוסלמים אינם מקבלים את הוודות, הינדים אינם מקבלים את הקוראן, מדוע זה כך? כי הם יודעים שכל דבר שהוא מעשה ידי אדם, יישא עימו, את סימני הנפש והרצונות.
הבודהה לימד שכל הדתות, כל כתבי הקודש הם מעשי ידי אדם, הוא לא היה פנאטי, וגם לא הזדהה עם שום לאום, גזע, דת או קבוצה כלשהי. הוא פשוט היה מגדלור של האור שלו, הלימוד שלו היה אך ורק ביחס לאמת הטהורה ביותר.
בעולם מורכב במציאות מורכבת כפי שאנחנו חיים היום, סביר להניח שאתם תחפשו, מישהו עם ביטחון מוחלט, להרגעה. לפיכך פנאטים, שאולי יש להם מעט מה לומר, אבל דופקים בעוצמה על השולחן, אולי אין להם מה לומר אבל נראה לנו שהם בטוחים בעצמם, ובטוח שהם בקיאים במה שהם אומרים לנו, הם כל כך בטוחים בעצמם שהם יוצרים אצלנו הרגשה של ודאות, וזה מה שאנשים עם בעיות מורכבות צריכים נואשות.
פגישה עם הבודהה אולי לא מושכת כל כך, מכיוון שהוא לא ייצא בהצהרות בומבסטיות, לא ירעיד לך את אמות הסיפים ואלי לא ירגש אותך, הוא גם לא יפגין ודאות, מכיוון שהוא יודע ברמה העמוקה ביותר של הווייתו שאי אפשר לסכם את החיים בהצהרות פשוטות. שום אמירה לא יכולה להכיל את האמת במלואה, הכל יחסי. בודהה ומהאווירה, שני החכמים המפורסמים ביותר של הודו, הבינו לעומק את חוק היחסות, משהו שאיינשטיין גילה רק לפני כ- 90 שנים והציגה למדע. פעם המדע היה בטוח בצורה דוגמאטית, מוחלטת, עם תורת היחסות המדע הפך לצנוע יותר וישר יותר.
כמה שאנו בורים יותר- אנו דוגמטיים יותר:
בהודו, בודהה ומהאווירה הציגו את תורת היחסות לדת, וקבעו שאי אפשר לבטא את האמת במלואה, שהצהרות מוחלטות הן בלתי אפשריות, ובמקרה הטוב אנו רק יכולים לרמוז על הכיוון. כל הצבעה ישירה על תופעה היא בלתי אפשרית בגלל הטבע העצום והרחב של האמת.
לפיכך האדם הנאור חייב להסס באופן טבעי. ההיסוס הזה הוא עדות למודעות עמוקה. למרבה הצער הבורים הם לרוב הדוגמטיים יותר, זו אחת האמיתות העצובות ביותר של האנושות. לכן, אדם מואר באמת חייב להסס בטבעיות. ההיסוס הזה הוא סימן למודעות עמוקה. למרבה הצער, הבורים הם לרוב אלו עם האמונה המוחלטת ביותר.
זו אחת מהאמיתות העצובות של האנושות. הטיפשים בטוחים, בעוד שהחכמים מהססים. כדי להבין באמת את בודהה, עליך להיות ערני ופתוח לתורותיו. הוא אינו מציג אמת בקנה מידה גדול אלא מציע הדרכה והמלצות, וגם זה מספיק קשה. כפי שציינתי קודם, בודהה הוא פרקטי. הוא כמעט ואינו דן בנושאים מטפיזיים וניגש לעניינים באופן ישיר ופשוט.
לפעמים דבריו עשויים להיראות לא עמוקים, אבל אם מבינים אותם, הם עמוקים להפליא. הוא אינו מפליג בשיח או עושה הצהרות מפוארות. שמעתי על צעירה, רק בשנות העשרים שלה, מאורסת לכוכב עולה בחברה מפורסמת.
כולם חשבו שהם התאמה מושלמת, אבל הבעיה האמיתית הייתה בחייהם האינטימיים. לפני שהירח הדבש שלהם התחיל, היא התלוננה לחברותיה. הוא מומחה לשיווק, אז כל לילה הוא יושב ליד המיטה ומדבר על כמה זה יהיה נפלא. אבל זה לעולם לא קורה.
בודהה אינו צריך להתכונן או לפרסם את מה שהוא עומד לומר. הוא מדבר ואומר את מה שצריך להיאמר וממשיך הלאה. הוא אומר, אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר, אבל בסופו של דבר מבזבזים שנים. אם אתה שקוע בתהילה הארצית ושוכח את הדרך הרוחנית, סטית מדרך הישר ובזבזת את מאמציך לשווא. זה כמו קטורת. לא משנה כמה היא ריחנית, היא תכלה על ידי האש שלה עצמה. הוראה פשוטה ומעשית. אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר.
בשפה פשוטה, תשוקה נחשבת לאנוכית אם היא פוגעת באחרים, ואתה לא אכפת לך מהם. גם אם היא פוגעת באחרים, אתה עושה הכל כדי לספק את התשוקה הזו. אומרים שאתה אנוכי אם אתה דואג רק לעצמך.
אבל כאשר בודהה מדבר על תשוקות אנוכיות, הוא מתכוון, אם תשוקה מבוססת על הרעיון של נשמה, היא אנוכית. לדוגמה, אם אתה תורם מיליונים לבניית בתי חולים, בתי ספר, או מספק מזון ותרופות לעניים, אף אחד לא יקרא לך אנוכי. אבל בודהה היה אומר, זה אנוכי, אם המניע הוא הנשמה.
אם אתה חושב שנתינה של כל כך הרבה כסף תזכה אותך בזכויות ובגמול שמימי, זו תשוקה אנוכית. זה לא פוגע באף אחד, ולמעשה, אתה מוערך על ידי כולם. רואים בך פילנתרופ, אדם מוסרי, קדוש, חומל.
אבל בודהה ישפוט אם תשוקה היא אנוכית על פי המניע שלה. אם אתה נותן בלי שום מניע, זה לא אנוכי. אם יש מניע מאחוריו, בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא, שתקבל גמול בחיים האלה או בחיים הבאים, זה אנוכי.
כל דבר שמונע על ידי האגו הוא אנוכי. אם אתה מודט כדי להשיג הארה, זו תשוקה אנוכית. בודהה אמר לעיתים קרובות לתלמידיו, כאשר אתם מודטים, לאחר המדיטציה, החזירו את מה שקיבלתם. החזירו אותו ליקום. אם אתם מרגישים אושר, כוונו אותו ליקום ואל תשמרו אותו כאוצר. אם אתם מרגישים שמחה, שתפו אותה מייד.
אל תדבקו בה אחרת המדיטציה שלכם היא רק פעולה של האגו. המטרה האולטימטיבית של המדיטציה היא להיפטר מהאגו, מהעצמי. זה היעלמות העצמי.
בודהה אמר, אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר. אבל ברגע שהם משיגים את זה, הם בזבזו שנים רבות. אתה עשוי להיות בעל תהילה, שם טוב, כוח ומוערך על ידי כולם.
אבל מה אתה באמת עושה? האם אתה מודע לפעולותיך? החמצת את ההזדמנות לרדוף אחרי ד
לבודהה לא היו אמונות לגבי אלוהים, הנשמה או גן עדן, אז מה הוא לימד? הוא לימד דרך חיים, ללא מערכת אמונות, השיטה שלו הייתה מאוד מדעית, מבוססת על ניסיון, הבודהיזם זו גישה מעשית, הוא לא היה פילוסוף, לא מטפיזיקאי, הוא היה ריאליסט, הבודהה אמר, "אתה יכול לשנות את חייך, מבלי להסתמך על אמונות", ואכן אמונות אלה הם מכשולים לשינוי, ולכן הצעד הראשון הוא לנטוש אמונות, מטפיזיקה, דוקטרינות, התחל הכל מאפס, ללא פילוסופיה, ללא אידאולוגיה, התחל ממצב של ריקות, זו הדרך היחידה להגיע אל האמת.
שמעתי: מטייל פתח תנ"ך שהונח על ידי הגדעונים בחדר בבית מלון, "אם אתה חולה, קרא את פרק תהילים 18, אם משפחתך במשבר קרא את פרק 45, אם אתה מרגיש לבד קרא את תהילים 92,", האדם חש בודד ולכן פתח את פרק תהילים 92, לאחר שסיים הוא ראה למטה, אם אתה עדיין מרגיש בודד תתקשר למספר הטלפון שמופיע בספר, תבקש לדבר עם נני, אם תקרא את הספר הקדוש בעיון אתה תראה את הערות השוליים, מסקרנות יותר, הבודהה אמר שכל הכתבים הקדושים הם רק חלק מהרצונות הלא ממומשים שלך, האינסטינקטים, החמדנות, התאווה, הכעס שלך, והם רק יצירות של הנפש והאגו שלך, כתבי הקודש הם מעשי ידי אדם, לכן כל הדתות מנסות להוכיח שהכתבים שלהם אינם תוצר של האדם אלא מעשה אלוהי, הנצרות אומרת שאלוהים העניק את התנ"ך, עשרת הדיברות ניתנו ישירות למשה, ישו היה הבן היחידי של אלוהים, זה לא התגלה באלוהיות,. ההינדים גם טוענים שהוודות הם לא תוצר של האדם, והסיפור חוזר על עצמו, המוסלמים אומרים שהקוראן של מוחמד ניתן לו באופן ישיר על-ידי אלוהים.
מדוע כל הדתות אומרות שהתורות שלהן ניתנו על-ידי אלוהים, אבל של האחרות לא ניתנו על-ידי אלוהים, המוסלמים אינם מקבלים את הוודות, הינדים אינם מקבלים את הקוראן, מדוע זה כך? כי הם יודעים שכל דבר שהוא מעשה ידי אדם, יישא עימו, את סימני הנפש והרצונות.
בעולם מורכב במציאות מורכבת כפי שאנחנו חיים היום, סביר להניח שאתם תחפשו, מישהו עם ביטחון מוחלט, להרגעה. לפיכך פנאטים, שאולי יש להם מעט מה לומר, אבל דופקים בעוצמה על השולחן, אולי אין להם מה לומר אבל נראה לנו שהם בטוחים בעצמם, ובטוח שהם בקיאים במה שהם אומרים לנו, הם כל כך בטוחים בעצמם שהם יוצרים אצלנו הרגשה של ודאות, וזה מה שאנשים עם בעיות מורכבות צריכים נואשות.
פגישה עם הבודהה אולי לא מושכת כל כך, מכיוון שהוא לא ייצא בהצהרות בומבסטיות, לא ירעיד לך את אמות הסיפים ואלי לא ירגש אותך, הוא גם לא יפגין ודאות, מכיוון שהוא יודע ברמה העמוקה ביותר של הווייתו שאי אפשר לסכם את החיים בהצהרות פשוטות. שום אמירה לא יכולה להכיל את האמת במלואה, הכל יחסי. בודהה ומהאווירה, שני החכמים המפורסמים ביותר של הודו, הבינו לעומק את חוק היחסות, משהו שאיינשטיין גילה רק לפני כ- 90 שנים והציגה למדע. פעם המדע היה בטוח בצורה דוגמאטית, מוחלטת, עם תורת היחסות המדע הפך לצנוע יותר וישר יותר.
כמה שאנו בורים יותר- אנו דוגמטיים יותר:
בהודו, בודהה ומהאווירה הציגו את תורת היחסות לדת, וקבעו שאי אפשר לבטא את האמת במלואה, שהצהרות מוחלטות הן בלתי אפשריות, ובמקרה הטוב אנו רק יכולים לרמוז על הכיוון. כל הצבעה ישירה על תופעה היא בלתי אפשרית בגלל הטבע העצום והרחב של האמת.
לפיכך האדם הנאור חייב להסס באופן טבעי. ההיסוס הזה הוא עדות למודעות עמוקה. למרבה הצער הבורים הם לרוב הדוגמטיים יותר, זו אחת האמיתות העצובות ביותר של האנושות. לכן, אדם מואר באמת חייב להסס בטבעיות. ההיסוס הזה הוא סימן למודעות עמוקה. למרבה הצער, הבורים הם לרוב אלו עם האמונה המוחלטת ביותר.
זו אחת מהאמיתות העצובות של האנושות. הטיפשים בטוחים, בעוד שהחכמים מהססים. כדי להבין באמת את בודהה, עליך להיות ערני ופתוח לתורותיו. הוא אינו מציג אמת בקנה מידה גדול אלא מציע הדרכה והמלצות, וגם זה מספיק קשה. כפי שציינתי קודם, בודהה הוא פרקטי. הוא כמעט ואינו דן בנושאים מטפיזיים וניגש לעניינים באופן ישיר ופשוט.
לפעמים דבריו עשויים להיראות לא עמוקים, אבל אם מבינים אותם, הם עמוקים להפליא. הוא אינו מפליג בשיח או עושה הצהרות מפוארות. שמעתי על צעירה, רק בשנות העשרים שלה, מאורסת לכוכב עולה בחברה מפורסמת.
כולם חשבו שהם התאמה מושלמת, אבל הבעיה האמיתית הייתה בחייהם האינטימיים. לפני שהירח הדבש שלהם התחיל, היא התלוננה לחברותיה. הוא מומחה לשיווק, אז כל לילה הוא יושב ליד המיטה ומדבר על כמה זה יהיה נפלא. אבל זה לעולם לא קורה.
בודהה אינו צריך להתכונן או לפרסם את מה שהוא עומד לומר. הוא מדבר ואומר את מה שצריך להיאמר וממשיך הלאה. הוא אומר, אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר, אבל בסופו של דבר מבזבזים שנים. אם אתה שקוע בתהילה הארצית ושוכח את הדרך הרוחנית, סטית מדרך הישר ובזבזת את מאמציך לשווא. זה כמו קטורת. לא משנה כמה היא ריחנית, היא תכלה על ידי האש שלה עצמה. הוראה פשוטה ומעשית. אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר.
בשפה פשוטה, תשוקה נחשבת לאנוכית אם היא פוגעת באחרים, ואתה לא אכפת לך מהם. גם אם היא פוגעת באחרים, אתה עושה הכל כדי לספק את התשוקה הזו. אומרים שאתה אנוכי אם אתה דואג רק לעצמך.
אבל כאשר בודהה מדבר על תשוקות אנוכיות, הוא מתכוון, אם תשוקה מבוססת על הרעיון של נשמה, היא אנוכית. לדוגמה, אם אתה תורם מיליונים לבניית בתי חולים, בתי ספר, או מספק מזון ותרופות לעניים, אף אחד לא יקרא לך אנוכי. אבל בודהה היה אומר, זה אנוכי, אם המניע הוא הנשמה.
אם אתה חושב שנתינה של כל כך הרבה כסף תזכה אותך בזכויות ובגמול שמימי, זו תשוקה אנוכית. זה לא פוגע באף אחד, ולמעשה, אתה מוערך על ידי כולם. רואים בך פילנתרופ, אדם מוסרי, קדוש, חומל.
אבל בודהה ישפוט אם תשוקה היא אנוכית על פי המניע שלה. אם אתה נותן בלי שום מניע, זה לא אנוכי. אם יש מניע מאחוריו, בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא, שתקבל גמול בחיים האלה או בחיים הבאים, זה אנוכי.
כל דבר שמונע על ידי האגו הוא אנוכי. אם אתה מודט כדי להשיג הארה, זו תשוקה אנוכית. בודהה אמר לעיתים קרובות לתלמידיו, כאשר אתם מודטים, לאחר המדיטציה, החזירו את מה שקיבלתם. החזירו אותו ליקום. אם אתם מרגישים אושר, כוונו אותו ליקום ואל תשמרו אותו כאוצר. אם אתם מרגישים שמחה, שתפו אותה מייד.
אל תדבקו בה אחרת המדיטציה שלכם היא רק פעולה של האגו. המטרה האולטימטיבית של המדיטציה היא להיפטר מהאגו, מהעצמי. זה היעלמות העצמי.
בודהה אמר, אנשים מונעים על ידי תשוקות אנוכיות, רודפים אחרי תהילה ועושר. אבל ברגע שהם משיגים את זה, הם בזבזו שנים רבות. אתה עשוי להיות בעל תהילה, שם טוב, כוח ומוערך על ידי כולם.
אבל מה אתה באמת עושה? האם אתה מודע לפעולותיך? החמצת את ההזדמנות לרדוף אחרי דברים חסרי ערך לחלוטין. אתה אוסף זבל, מבזבז זמן ואנרגיה. הוא אמר, אם אתה שקוע בתהילה הארצית ושוכח את הדרך הרוחנית, סטית מדרך הישר.
ברים חסרי ערך לחלוטין. אתה אוסף זבל, מבזבז זמן ואנרגיה. הוא אמר, אם אתה שקוע בתהילה הארצית ושוכח את הדרך הרוחנית, סטית מדרך הישר.
הוא מכנה את דרכו הדרך. דרך הדרך. אין מוות.
הבודהה לימד לא לדאוג לתוצאה, כי היא תקרה מעצמה. כל מה שאתה צריך לעשות זה לעקוב אחרי הדרך שנפרסת. אתה אפילו לא צריך סיבה לחפש את התוצאה, כי השמחה שנמצאת במדיטציה, בתפילה ובנתינה היא מספיקה.
אתה מתרגל את הדרך פשוט כי אתה נהנה ממנה, לא בשביל שום זכויות, ואתה לא צריך להפוך אותה למסחרית. הזמן חולף כמו חץ. כל רגע שעובר לא יחזור. הבודהה אמר, אל תבזבז זמן במרדפים טיפשיים. תהילה היא טיפשית, חסרת משמעות. גם אם כל העולם יודע אותך, זה לא יהפוך אותך לעשיר יותר.
איך זה יכול להפוך אותך למאושר יותר? איך זה יכול להפוך אותך לחכם יותר, יותר מודע, יותר ערני, יותר חי? מכיוון שאתה לא מטפח את דמותך, הוא אמר, סטית ובזבזת את מאמציך לשווא. זה כמו קטורת. לא משנה כמה ריחנית, היא תכלה על ידי האש שלה עצמה.
החיים הם כמו זה. כל דקה שעוברת נשרפת. אתה תמיד על המדורה כי בכל רגע המוות מתקרב ובכל דקה אתה פחות חי. לכן, לפני שההזדמנות הזו תחלוף, הבודהה אמר, השג את מצב של אין-עצמי. אז לא יהיה מוות, לא יהיה סבל. אם כן, לא תזדקק לתהילה, לכוח או לשם טוב.
למעשה, ככל שאתה ריק יותר מבפנים, כך אתה רודף אחרי תהילה כי זה עוזר לך למלא את הריקנות הזו.
ככל שאתה חסר יותר מבפנים, כך אתה רודף אחרי עושר כי זה עוזר לך לשכוח את העוני הזה. אני רואה לעיתים קרובות שכאשר אנשים חסרי אהבה, הם אוכלים כמו חזירים. מתי שהם מתווכחים עם אהובם, מתי שהם לא נאהבים או לא יכולים לאהוב, הם אוכלים כל היום, לא יודעים אם האוכל טעים או לא. למה זה? למה הם צריכים לאכול? כי הם מרגישים בודדים והריקנות הזו מפחידה אותם. אם אתה שמח מבפנים, לא תדאג לתהילה.
רק הלא-מאושרים מחפשים תהילה. אם אתה יודע מי אתה, למה זה משנה אם אחרים יודעים מי אתה? אבל אם אתה לא יודע מי אתה, אתה תרצה שאחרים יכירו אותך. תאסוף דעות מאחרים, ואת מה שהם חושבים עליך.
ומאותן דעות תיצור דימוי. כן, זה אני. אנשים אומרים שאני חכם, אז אני חייב להיות חכם.
אתה לא בטוח לגמרי. אבל אם אתה באמת יודע, למה אתה תלוי בדעות של אחרים? כשאתה מביט בעיני אחרים, אתה רואה את השתקפותך. אתה לא רואה את עצמך.
אז אתה מבקש, תגיד לי מי אני. תגיד לי שאני יפה, שאני חינני. האם אתה רואה את התחנונים שלך? דבר על הגוף שלי, על המוח שלי, על ההבנה שלי. בבקשה תן לי כמה מילים. תחזיק בדעות של אחרים. אם הדעה לא טובה, אתה תתעצבן.
האדם הזה מזהם את הדימוי היפה שלך אם הוא חושב רע עליך. אם הדעה טובה, האדם הזה משפר את הדימוי הזה, ואתה מרגיש אפילו יותר מרוצה. אתה מתמוגג כאשר מישהו מוחא כפיים.
למה? כי אתה לא יודע מי אתה, אתה חייב לחפש. אתה מבקש מאחרים, מי אני? תגיד לי. אז אתה מסתמך על אחרים.
באירוניה, הם גם לא יודעים מי הם. קבצנים המחפשים אחד מהשני. הם גם מחפשים אותך לאישור.
זו אשליה הדדית. גבר פוגש אישה ואומר, את כל כך יפה, כל כך חיננית. והיא משיבה, מעולם לא פגשתי מישהו כל כך יפה כמוך. זו אשליה הדדית. הם עשויים לקרוא לזה אהבה, אבל זו רק אשליה הדדית. שניהם רוצים תכונה מסוימת ושניהם מספקים זה את זה.
הכל בסדר עד שאחד מהם מתעייף ולא רוצה לשחק במשחק האשליה יותר. אז ירח הדבש נגמר, והם מדברים על נישואים. ואז ההרמוניה נעלמת. הבעל חושב, הייתי תחת כישוף, מוקסם. האישה חושבת, הוא הונה אותי. אף אחד לא מרמה אותך אלא אם כן אתה מוכן להיות מרומה.
אף אחד לא מרמה מישהו אם הוא לא מוכן, מחכה להיות מרומה. אתה לא יכול לרמות מישהו שיודע מי הוא. הם יצחקו על דעתך. הם יאמרו, אל תבזבז זמן ללא צורך. אני כבר יודע מי אני. תגיד מה שאתה רוצה, אבל בבקשה אל תדאג לי. אני יודע מי אני. כשאתה מתמלא מבפנים, אתה לא תרדוף אחרי מותרות, ולא תתאמץ אחר כוח. פסיכולוגים צופים שכאשר אנשים מרגישים חסרי כוח, הם מחפשים סמלים של תשוקה כדי לפצות על כך.
כאשר הם מרגישים חסרי כוח, ייתכן שירצו מכונית יפה כדי לפצות על ההפסד הזה. הוא רוצה את המכונית הטובה ביותר בעולם. יכולת התפקוד שלו ירדה, אז הוא מחליף אותה במשהו אחר.
הוא מרגיש נרגש כשהמכונית נוסעת במהירות, כאילו הוא בזרועות אהבתו. המהירות נותנת לו כוח. הוא מזדהה עם המכונית.
פסיכולוגים צפו במשך שנים כי אלו עם קומפלקס נחיתות תמיד יש להם שאיפות גדולות. אכן, אף אחד לא נכנס לפוליטיקה אלא אם הם מלאים בקומפלקסים. פוליטיקאים הם בדרך כלל אנשים עם קומפלקסים.
הם רוצים להוכיח את עליונותם כי הם לא יכולים לחיות עם תחושת הנחיתות. מה שאני אומר הוא, מה שאתה חסר מבפנים, תאסוף מבחוץ כדי לפצות. אם אין לך חסרון מבפנים, תנוח באושר שלך.
רק אז תוכל לראות את היופי האמיתי שלך. רק אז תוכל לדעת באמת מי אתה. הבודהה אמר, אנשים נדבקים בחשיכה לעושר חומרי ותשוקות אנוכיות, כל כך הרבה שהם מקריבים את כל חייהם עבורם.
הם כמו ילדים המנסים ללקק דבש מקצה סכין. הדבש לא יכול לספק אותם, אבל הם יכולים לחתוך את לשונם על הלהב. התשוקות שלך לא יכולות להיות מסופקות בעולם הזה. זהו עולם של אשליות. שום דבר לא יכול למלא אותך כי רק המציאות יכולה לספק. אתה לא רואה? כשאתה חולם, אתה עשוי לאכול כמה שתרצה מהמקרר.
למרבה המזל, זה לא מפריע לשנתך. אחרת, הרעב היה שומר אותך ער. החלום מפצה על מה שאתה חסר ומאפשר לך לישון. אתה חושב, אני מלא עכשיו. רימית את גופך. החלום הוא מרמה.
כשאתה מתעורר, אתה עדיין רעב כי משתה בחלום הוא טוב כמו צום. משתה וצום הם אותו דבר בחלומות, כי חלומות אינם אמיתיים. הם לא יכולים לספק באמת.
כדי להרוות צמא, אתה צריך מים אמיתיים. רק המציאות יכולה לספק באמת. הבודהה אמר, אתה תמיד יוצר הזדמנויות לפגוע בעצמך, אבל אתה לא יכול להיות מסופק באמת בחיים האלה.
מדי פעם, אתה עשוי לטעום כמה טיפות מתוקות. מתוקות, אך מסוכנות ולעולם לא מספקות. והטיפות הללו של דבש מרוחות על קצה סכין.
אתה יכול בקלות לחתוך את לשונך. תביט בקשישים. תראה שהם מכוסים בצלקות. הישויות שלהם אינן אלא פצעים וחתכים. כשאדם מת, אתה לא רואה חיוך על פניו, אלא רק את הריקבון של פציעותיו. אם מישהו חי בלי להיות מרומה על ידי חלומות ותשוקות שווא, כשהוא מזדקן, הוא הופך לתמים יותר. במוות, הוא אפילו יפה יותר. לפעמים אתה פוגש אדם זקן שנראה יפה יותר בזקנתו מאשר כשהיה צעיר. כורע ברך לפניהם.
הם חיו חיים אמיתיים, חיים מלאים בעושר פנימי. כי אם אתה חי באמת ככל שאתה מתבגר, אתה הופך לנהדר יותר, וחסד קורן עוטף אותך. הילה מופיעה סביבך, ואתה הופך למקדש של הנצח, המוחלט. זה כמו שזה צריך להיות, כי החיים הם אבולוציה. אם אתה מזדקן והופך למכוער יותר, זה מוכיח שליקקת דבש מלהבים רבים. נפצעת לעיתים קרובות.
הזקנה הופכת לעניין יבש, משעמם, ומעטים יכולים לעצום את עיניהם בשלווה, כי לעיתים נדירות אנשים באמת חיים. אם אחד באמת חי, כמו נר שנשרף בשני הקצוות, מותו הוא מחזה מרהיב, יופי נשגב. תראה את חייהם זורחים ביותר במוות. ברגעים האחרונים שלהם, הם הופכים ללהבה עוצמתית. מהות הווייתם מרוכזת באותו רגע. אור קורן ממהותם.
לפני שהם עוזבים לנצח, הם משאירים חותם על העולם. זה קרה כאשר הבודהה נכנס לנירוונה. זה גם קרה עם מהאווירה במותו. איננו יכולים לשכוח אותם, לא בגלל שהיו להם כוח. הם היו כלום במונחים של השפעה היסטורית. אבל איננו יכולים לשכוח אותם.
בהיסטוריה, הם לא עשו דבר. יכולנו למחוק אותם מההיסטוריה בלי כל אובדן. למעשה, הם לא התקיימו עבור היסטוריה כתובה. הם עמדו לצד ההיסטוריה. אבל איננו יכולים לשכוח אותם. ברגעיהם האחרונים, הם השאירו מורשת לאנושות. הזוהר האולטימטיבי שלהם הראה לנו את הפוטנציאל הבלתי מוגבל שלנו. מסקנה. לראות ולהאמין.
הבודהה חזר ואמר לתלמידיו, Ehipassiko, בואו וראו. הם היו חושבים בעלי גישה מדעית. הבודהיזם הוא הדת הכי תואמת למדע בעולם.
לכן, ככל שהבודהיזם גדל בפופולריות, ככל שהאנושות מתפתחת, הבודהה הופך יותר ויותר משמעותי. כך צריך להיות. ככל שיותר אנשים מבינים מדע, הוא הופך יותר מושך להם כי הוא מתאם עם מוחות מדעיים.
הוא אמר לעיתים קרובות, מה שאני מלמד יכול להיות מתורגל, ואני לא אומר, תאמינו בזה. אלא, בדקו מה שאני אומר, חוו אותו, אל תאמינו סתם. מעבר לכך, אין דבר שצריך להאמין בו.
