האמת של בודהה – האמת על פי בודהה
האמת על פי בודהה
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
האמת על פי בודהה
גילוי האמת הוא מסע לגילוי המסתורין של היקום הטבעי ולהבנה מעמיקה של האנושות עצמה. בתחום המדע, זה נעשה באמצעות מחקר וניסויים כדי להבין טוב יותר את העולם סביבנו. אבל מה קורה כאשר אנחנו מביטים פנימה, מחפשים את האמת בתוכנו? הבודהה, דרך מסעו להארה, הפך לסמל של חיפוש זה.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
מהי אמת? תשובות מהבודהה
כולנו יודעים שהבודהה, לפני שהפך לאדם מואר, היה הנסיך סידהארתא, שצפה בסבלות החיים כמו לידה, זקנה, מחלה ומוות. הבודהה ויתר על הכס כדי להפוך לנזיר. עם זאת, החלטתו להפוך לנזיר לא הייתה רק כדי להימנע מסבל, אלא כדי לחפש אמת עמוקה יותר.
זה מעורר אותנו להרהר במטרת האמיתית של הפיכה לנזיר ובאילו יתרונות הלימוד מביאים לעצמנו ולאחרים. בעוד רוב האנשים מקבלים את מהלך החיים הטבעי מלידה ועד מוות כמעגל בלתי ניתן לשינוי, הבודהה חיפש ללא לאות את הסיבות שמאחורי רצף האירועים הזה. הוא שאל שאלות עמוקות.
מאיפה באנו? מהי משמעות החיים? מה מוביל המוות? וכיצד ניתן להימלט ממעגל הלידה והמוות? שאלות אלו מהוות את הבסיס לחיפוש אחר אמת. הנסיך סידהארתא, במסעו הבלתי נלאה, למד תחת מורים ידועים כמו אלארה קלמה ואודקה רמיפוטרה. הוא שלט בארבע הג'אנות ואף במצבים שמעבר לצורה ולחוסר צורה.
עם זאת, הוא נותר בלתי מסופק, כי בעיית הקיום עדיין הטרידה אותו. הוא תרגל סגפנות קיצונית, אך הפרקטיקות הקיצוניות הללו לא הניבו פריצות דרך, רק החלישו את גופו. לבסוף, הוא נטש את הסגפנות ופנה לדרך האמצע, צרך מזון מתון כדי לקיים את גופו.
האגו רוצה כוכבים שירקדו בחזהו כדי שיוכל לזרוח מול העולם.
לאחר מכן, הלך לעץ הבודהי וישב בשקט בנחישות לגלות את האמת. הבנת זיכרון החיים הקודמים ישב במדיטציה כך עד הלילה ה-49, אז הבודהא הבין לראשונה את זיכרון החיים הקודמים. הוא זכר אינספור חיים קודמים, מאז לפני שהפך לבודהא ועד אינספור חיים לפני כן.
הוא זכר שנולד במקומות שונים, תחת שמות שונים, שייך לשושלות שונות, חווה צורות שונות של אושר וסבל, וחי אורך חיים שונה. לאחר המוות במקום אחד, נולד מחדש במקום אחר, עם שמות ושושלות שונים. הוא זכר כל חיים בפירוט, מהיבטים כלליים ועד אירועים ספציפיים, בצורה ברורה כמו לזכור מה קרה אתמול.
סיפורי ג'טאקה מתעדים את החיים הקודמים של הבודהא ותלמידיו בפירוט רב. כך פתר את הבעיה. מה עשיתי לפני שהופעתי כאן? הבנת העין האלוהית בחצות, הבודהא הבין את העין האלוהית, רואה את חייהם ומותם של יצורים חיים.
הוא התבונן בצדיקים וברשעים, ביפים והמכוערים, כולם מונחים על ידי הקרמה הטובה והרעה שלהם, המובילה אותם דרך מעגל הגלגול. זה היה כמו מישהו שעומד על בניין גבוה ומסתכל למטה על צומת דרכים, רואה בבירור את אלה שעוברים. כך, לאחר המוות, בני האדם לא מפסיקים להתקיים, אלא מונחים על ידי הקרמה שלהם, מתגלגלים דרך ששת העולמות בתוך שלושת הממלכות.
לראות גלגול בתוך שלושת הממלכות זה כמו לראות מעבר לכוכב שבו אנו חיים, שבו אינספור יצורים חיים על אינספור כוכבים אחרים. לכן, בכתבי הבודהיזם נאמר, שמספר העולמות הוא רב כמו מספר גרגרי החול של נהר הגנגס בהודו. העין האלוהית של הבודהא לא רק ראתה אובייקטים גדולים ומרוחקים, אלא גם ישויות מיקרוסקופיות כמו חיידקים בטיפת מים.
הוא גם ראה בבירור את הגורמים והתנאים שמובילים לתופעות, בין אם מוחשיים ובין אם בלתי מוחשיים. כאן, הוא פתר את השאלות העמוקות, מה קורה לבני אדם לאחר המוות ומה נמצא מעבר לכך. ההבנה של היכחדות המזהמים לבסוף, כאשר כוכב הבוקר עלה, הבודהא הבין את היכחדות המזהמים.
כאן, הוא הכחיד את כל זרעי הלידה והמוות בתוך שלושת הממלכות, והשיג שחרור ממעגל הלידה והמוות הידוע כנירוונה. כך, השאלה מדוע בני אדם חייבים לעבור דרך לידה ומוות וכיצד להתעלות מעל לכך נפתרה. כאן, הוא השיג את האמת.
איפה נמצאת האמת הזו? בתוכו עצמו. הוא ראה בבירור בתוך עצמו מה מהווה לידה ומוות ומה מוביל לשחרור. זו ההבנה של האמת.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
האמת העמוקה בתוכנו התרגול של תורת הבודהא אינו חיפוש מיותר או מייגע.
האמת העמוקה בתוכנו התרגול של תורת הבודהא אינו חיפוש מיותר או מייגע. למעשה, זהו מסע פנימי לגלות את האמת העמוקה בתוכנו. על פי תורת הבודהא, האמת הזו היא ההבנה של מעגל הלידה והמוות, שבו הקרמה משחקת תפקיד המקור.
הקרמה מתבטאת דרך חמדנות, שנאה ואשליה, המתבטאות באמצעות מחשבות, מילים ופעולות, ומובילות אותנו ללא סוף במערבולת הסבל. בעוד ששלושת סוגי הקרמה חשובים, הקרמה המנטלית היא המוקד, כיוון שהיא המקור לכל השאר. כתבי הבודהא כותבים כי סבל, כמו שתיית מים רותחים או בליעת כדור ברזל חם, אינו הסבל הגדול ביותר.
הסבל האמיתי נמצא בבורות ללא ידיעה כיצד להימלט ממנה. בדרשה על הכול, הבודהא לימד על הבורות כאשר יצורים חיים מזהים את עצמם ואת תודעתם המשתנה ללא הרף. זו הבורות, הסיבה העמוקה לשובם של גלגולים.
כדי להימלט מהבורות, עלינו להבחין בין מה שקרי לבין מה שנכון. על ידי תרגול הדרך המתומנת, אנו מתקרבים בהדרגה לאמת, מתקרבים לשער הריקות, שבו הגוף והתודעה כבר אינם ישויות מוצקות. וכאשר אנו מבינים שהגוף והתודעה אינם אמיתיים ולומדים לשחרר, לא נאחזים יותר, אנו מתחילים להכיר אמת אחרת.
הבודהא עודד אותנו לשאול את עצמנו, מי מקשיב לדרמה? זה מצביע על כך שאף על פי שמחשבות עשויות להתעורר ולהיעלם, המציאות המוחלטת תמיד קיימת, חוצה את התנודות של התודעה.
נזיר מכובד בשם ויניה ויג'נפטימטרה נוסמורתיאמר פעם שהקיום הזה תמיד איתנו, לעולם אינו עוזב, אך אינו ניתן למצוא באמצעות מילים או מושגים. הקיום הזה תמיד נוכח, לעולם אינו עוזב אותנו, תמיד בשקט נוכח, אך החיפוש המושגי לא ימצא אותו.
לכן, המאסטרים לעיתים קרובות אומרים, מתחת לרגליך או לפניך, ולא מצביעים על מיקום ספציפי. אז, איך נקרא הדבר הנוכח תמיד הזה? האם זה אדם? האם זה שמיים? או שמא משהו אחר? רבים מהמתרגלים תוהים, מדוע אמר הבודהא כי על ידי סיום זרעי הלידה והמוות, אחד משיג שחרור, אך הוא לא ציין מה משתחרר? אם נאמר שבני אדם משתחררים, זה לא נכון כי בני אדם הם גם חלק ממעגל הגלגולים. לומר שהשמיים משתחררים זה גם לא נכון כי השמיים הם גם בתוך מעגל הגלגולים.
כי הדבר הנוכח תמיד הזה אינו זז ואינו יוצר קרמה, הוא אינו עובר דרך מעגל הגלגולים. לכן, איננו יכולים לומר מה משתחרר. אנו יכולים רק לומר שחרור עצמו.
המאסטר הווי ננג פעם חידש את הציבור בחידה רוחנית. יש לי משהו ללא שם, ללא משפחה, ללא ראש, ללא זנב. אמור לי, מה זה? שֶנגשי, נזירה חכמה, ענתה שזה הפנים המקוריות, הטבע האמיתי של האדם.
הדבר החשוב הוא להכיר בהבדל בין יצירת קרמה ובין הפסקת יצירת קרמה
המאסטר הוי ננג ביקר בעדינות, הכהית את הראייה שלך בהבנה הזו בדיוק. אנו לעיתים קרובות מצמידים שמות לתופעות חסרות שם. בתהליך התרגול, הדבר החשוב הוא להכיר בהבדל בין יצירת קרמה ובין הפסקת יצירת קרמה, בין המשך מחזור הלידה והמוות ובין סיומו.
הבנת הפעולה של יצירת קרמה ובחירה שלא לעקוב אחריה, תביא אותנו לנוכחות במצב של לא-לידה ולא-מוות, ולגלות את האמת שלכולם יש אך לא כולם רואים אם הם לא משחררים את המושגים של לידה ומוות. אם נמשיך להיאחז במושגים האלה, לעולם לא נחווה את השלווה העמוקה והאותנטיות הפנימית. האמת הזו לעולם אינה חסרה.
בתרגול שלנו, עלינו לראות בבירור שבצד אחד יש את יצירת הקרמה המובילה ללידה ומוות, ובצד השני יש הפסקת יצירת הקרמה, סיום מחזור הגלגול. לדעת מה יוצר קרמה אך לא לעקוב אחריה, מצב של לא-לידה ולא-מוות מתגלה. זו האמת.
האמת הזו לעולם אינה חסרה. אבל אם אחד מסרב לשחרר את המושגים של לידה ומוות, לעולם לא יוכל לראות אותה. זה כמו מסך צללים.
כאשר תמונות מוקרנות עליו, לא ניתן לראות את הבד הלבן. באופן דומה, כל עוד אחד ממשיך לרדוף אחרי מושגים של לידה ומוות, האמת השקטה האמיתית לא יכולה להיראות. למשל, כאשר יושבים במדיטציה, אם יתוש נושך וגורם לגרד או שהברך כואבת, זה הגרד או הכאב, לא אני, שחווים זאת.
הכול ידוע. להיות מודע בצורה כזו מראה שהמהות האמיתית של האדם תמיד ניכרת, לעולם אינה מוסתרת. אך לצערנו, אנשים מסרבים להסתכל פנימה, לא יודעים כלום על עצמם, ובמקום זאת רודפים אחרי אשליות, חשים אומללים, כועסים על אחרים, מוטרדים מכל מיני תחלואים.
יש אהבה, יש שנאה, יש סבל, יש שמחה, והחיים הם תערובת של אלו, אף פעם לא שקטים. רק כשאין לא שמחה ולא צער, כשהאדם רגוע ונינוח, אז פניו זורחים כמו פני הבודהא. השפה אינה יכולה לבטא את האמת החיה.
בתרגול שלנו, עלינו לבטל את כל הדאגות ולא לאפשר להן להכהות את משיכתנו. עם הזמן, ככל שנעשה מיומנים יותר, האמת תתבטא או יקרה ההארה. ההארה פירושה שאין עוד כפיפות ללידה ולמוות גם כשהגוף נשאר.
מעקב אחרי תורת הבודהא מוביל להארה, שאין צורך לחכות לה אחרי המוות, אלא ניתן להשיגה במהלך החיים על ידי הפסקת מחזור הלידה והמוות, הידוע כנירוונה. נירוונה פירושה לא-לידה. נירוונה זו ניתנת להשגה על ידי כל אדם והיא לא רחוקה מהישג ידי האדם.
כך, הבודהא מלמד אותנו שעל מנת להבין את האמת המושיעה, יש להבין בבירור את זרעי הלידה והמוות ואז לתרגל בהתאם. האמת הזו לא ניתן למצוא בכתבי הקודש ובטקסטים. אפילו אם הכתבים מציגים בדיוק את האמת, הם מייצגים רק את האמת המתה, כי הם כוללים מילה אחת המתקשרת עם אחרת, ולא יכולים לבטא את האמת החיה.
כי השפה אינה יכולה לבטא את האמת החיה ויש להכיר אותה בתוכנו, כאשר הפטריארך בודהידהרמה הגיע לסין, הוא הצהיר באומץ, מעבר למילים וכתבים להעביר מחוץ לתורות, להצביע ישירות על המחשבה, להבין את טבע הבודהא של עצמך.
מכיוון שהתורות הכתובות במילים מייצגות את האמת המתה, הוא רצה להצביע ישירות על האמת החיה, ולכן היה צריך להצביע ישירות על המחשבות של האנשים, להכיר את ההארה בתוכם. אפילו אם נלמד את דוקטרינת הבודהיזם עד לרמת תואר ראשון או דוקטורט ללא תרגול, לא נכיר את האמת.
להבנת האמת, יש לעסוק בתרגול אישי
להבנת האמת, יש לעסוק בתרגול אישי. רק באמצעות תרגול ניתן לראות את האמת מתבטאת כפי שהיא באמת. כיוון שתרגול הוא חזרה לאמת החיה שבתוכנו, לא חיפוש שלה במקומות אחרים.
כשהבודהה עמד להשיג הארה, הוא לא חיפש לקרוא כתבי קודש וטקסטים. הוא פשוט ישב בשקט תחת עץ הבודהי והגיע להארה. הרשומות ההיסטוריות מתעדות זאת בבירור.
עכשיו אתה מבין מדוע הפטריארכים עשו הצהרות כה נועזות. עלינו להבין את תורת הבודהא ואז להגדיר בבירור את דרך התרגול שלנו. אחרת, אנו עשויים להרגיש תקועים בתרגול ולחשוב שאם רק היינו משכילים, היינו מגיעים לרמות גבוהות יותר וזוכים לכבוד.
לחשוב כך סוטה מהדרך של התרגול. עלינו להבין את הערך האמיתי של המתרגלים כאלו שמטפחים בשקדנות לשחרר את עצמם מלידה ומוות. זהו העניין המהותי.
במסע של טיפוח פנימי, אנו לעיתים קרובות מהרהרים בשיטות התרגול. אני תמיד מדגיש שכאשר מתעוררת מחשבה מפתה, עלינו לתרגל לזהות אותה ולשחרר אותה מיד. יש שישאלו, אם הידיעה על המחשבה המפתה היא גם אשליה, אז מה? זה מראה שהם לא הבינו לחלוטין כיצד ליישם את כלי התרגול ביעילות.
אשליה היא כמו שור פראי. כדי לשלוט בו, אנו זקוקים לשוט וחבל. עלינו לנזוף בו.
להכיר באשליות כלא אמיתיות ולא לרדוף אחריהן, עם הזמן נהפוך למיומנים והאשליות יתפוגגו. כשאין מה לנזוף, נמצא שלווה טבעית, לא על ידי נטישת כלי התרגול, אלא על ידי התפוגגותם הטבעית.
בהרחבת הנושא, נזכור את המקרה ב"סוטרת השאלות של מלונקיפודה", שבו מלונקיפודה שואל את הבודהא, האם העולם סופי או אינסופי? האם הטטגטה קיים לאחר המוות, או לא קיים לאחר המוות, וכו'? ומצהיר שאם הבודהא לא יענה על השאלות הללו, הוא יעזוב את חיי הנזירות.
אז הבודהא גוער במלונקיפודה על כך שהוא טיפש. זה כמו מישהו שנורה בחץ מורעל, מסרב להסיר אותו ובמקום זאת רוצה לדעת, מי ירה בי, איך הם נראים היורים, מאיזה חומר עשוי החץ השני, איך מיתר הקשת וכו'? האדם הזה ימות לפני שילמד את מה שהוא רוצה לדעת.
באופן דומה, בני האדם לעיתים קרובות סקרנים לגבי העולם החיצוני, רואים בידע נרחב כחוכמה ותחכום, אך מתעלמים מהדבר החשוב ביותר בחיים, הפסקת יצירת הקרמה וחיים אמיתיים לשחרור ממחזור הלידה מחדש.
עם זאת, למרות הידיעה הרבה על היקום שבחוץ, אנו נשארים עיוורים לעצמנו. רק כשאנו מבינים את עצמנו בבירור אנו רואים את העולם החיצוני בבירור. זה חשוב ביותר.
ללא בהירות בנושא זה, הדרך של התרגול לא תהיה יציבה, ונעייף במהירות ונרצה לוותר. רק כשאנו מכירים בערך היקר של הדרך שאנו עליהם נוכל להשיג אושר אמיתי, אושר שאינו משתווה לשמחות העולם.
אנו, מתרגלים בדרך הטיפוח, לעיתים קרובות נתקלים בסצנות מעוררות רחמים בעולם הרוחני המודרני. אנשים רבים, שאינם מבינים באמת את האמת, נכנסים בעיוורון למקדשים, משננים את שמו של הבודהא, וכך מבלים את חייהם. הם עשויים לצבור קרמה טובה, אך נותרים בורים לטבע העמוק של התרגול הרוחני.
לכן, הדבר המכריע הוא שהמתרגלים יזהו בבירור היכן שורש התרגול ויחסלו את כל האשליות שמכהות את השורש הזה כדי שהאמת תתבטא.
הטיפשות היא מה שגורמת לבני האדם להיאחז חזק באני, בתודעה. אנו מאמינים שהגוף הזה שייך לנו, אבל במציאות, איננו יודעים איך כל תא בתוכו פועל. איננו יכולים לפקוד עליהם.
אם הבית שלנו, יש לנו את הזכות לסדר ולהחליט את המיקום של כל חפץ. אבל ברור, עם הגוף הזה, אין לנו סמכות. כשאנו רעבים, אנו מאכילים אותו, והגוף מעכל ומפריש, מחזור שאיננו מבינים במלואו פנימית.
קבלת הגוף הזה כשלנו היא טעות חמורה. כשמבינים שהגוף אינו שלי, נראה בבירור שהכאב וההתמודדות עם המוות הם בשל גירוי עצבי ושמוות שייך לגוף, לא לי. עם הבנה זו, הפחד ממוות וסבל לא יתקיים יותר.
בעבר, כששיבחתי את הבודהא כרופא עליון, נהגתי לחשוב שהכינוי רופא מספיק. אבל עכשיו, אני מבין שהוא ראוי לכינוי הזה. הרופא הגדול ביותר בעולם עשוי להציל חיים, להאריך אותם בעשר שנים במיומנות, בעוד הבודהא מראה לנו רק את הדרך לברוח ממחזור הלידה והמוות, לא להיות נשלטים יותר על ידי חיים ומוות.
כתלמידי הבודהא, איך עלינו לתרגל כדי להתעלות מעל מחזור הלידה והמוות כדי לא להיות נשלטים על ידו? השחרור מלידה ומוות הוא האושר הגבוה ביותר שהבודהא לימד אותנו. בעוד כל שאר השמחות בעולם הזה הן זמניות וחולפות, אנו, כתלמידי הבודהא, חייבים ללמוד כיצד לתרגל כדי להשתחרר ממחזור הלידה והמוות כדי לא לאפשר לו לשלוט בנו.
השחרור מלידה ומוות הוא האושר הנצחי שהבודהא לימד, בעוד כל שאר השמחות הן חולפות ולא יציבות. כולנו נזדקן ונמות. הדבר החכם ביותר הוא לזהות את סיבת הלידה והמוות, להימנע ממנה, לחיות באמת, לא להיות כבולים ללידה ולמוות, וזהו היעד העליון.