הספר האדום של קרל יונג – מעבודתו הגדולה והכנה של יונג
הספר האדום של קרל יונג
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
הספר האדום של קרל יונג
קרל יונג
הספר האדום של קרל יונג הוא אוסף יצירות שנכתבו בכתב יד ומלווה באיורים מרהיבים, פרי ניסוי אישי של יונג במעמקי נפשו. יונג תיאר את המשימה ככזו שכמעט שברה אותו, כשכל חייו הוקדשו לעיבוד החומרים שפרצו מתוך הלא מודע. הספר ראה אור רק ב-2009, כמעט 50 שנה לאחר מותו של יונג.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
תהליך יצירת הספר האדום
בתהליך יצירת הספר האדום, יונג זיהה שתי רוחות מנוגדות – רוח התקופה ורוח המעמקים. רוח התקופה מסמלת את האגו והתודעה הסובייקטיבית, ואילו רוח המעמקים היא האובייקטיבית, נטולת השיפוטיות. המעמקים הם אינסופיים וכאוטיים בעוד שהתקופה מוגבלת ומסודרת. המעמקים קבועים מאז ומתמיד, בעוד שרוח התקופה נתונה לשינוי מתמיד. שתי הרוחות זקוקות זו לזו – המעמקים נותנים תוכן לתקופה, והתקופה נותנת סדר למעמקים.
יונג חש נקרע בין משיכתן המנוגדת של שתי הרוחות. רוח המעמקים כפתה עליו לדבר מעבר להיגיון, תועלת ומשמעות רגילים. היא שללה ממנו את ההנאה שבמדע, הסברים וארגון הדברים. יונג הבין שרוח המעמקים חזקה מרוח התקופה, כי היא קבועה בעוד שרוח התקופה משתנה ללא הרף. במצב זה יונג מצא את המשמעות העליונה – איחוד הניגודים, המסה של הגיון וחוסר הגיון לכדי מהות מאחדת.
יונג טען כי האל האמיתי הוא דימוי פנימי וכוח המתקיים בכולנו, לא דמות חיצונית. אלוהויות משתנות עם הזמנים, אך המשמעות העליונה קבועה. כדי להתחבר אליה נדרש קורבן – להתמסר למעמקים, לוותר על הישן והמוכר. יונג עבר תהליך זה באופן קיצוני, כשחזה את מלחמת העולם הראשונה ואת המוות של מיליונים שמונה חודשים לפני שהתרחשה. זה לימד אותו שבלא מודע טמון ממד חי ואמיתי.
עבודה עם הלא מודע דורשת ראייה שלמה של המציאות על כל היבטיה, גם הקשים. אין די ב"חשיבה חיובית". יונג ראה בכל אדם ואדם אדמה פורייה המכילה את כל מה שיקר לו, וקרא לכל אחד למצוא את נתיבו הפנימי הייחודי בעצמו. המפתח לאמת ולמשמעות נמצא בחיפוש פנימי, לא בציות עיוור לחוקים או תורות חיצוניים.
המורשת של הספר האדום היא ההבנה שעבודת הנפש מחייבת אומץ להתמודד עם הפרדוקסים והמורכבות של החיים. היא דורשת קבלה של האור והצל כאחד, ונכונות להקריב את האגו כדי להתמסר למשמעות העמוקה יותר. זהו מסע קשה אך הכרחי לצמיחה אישית ולהגשמה עצמית. בסופו אפשר למצוא חוכמה, אחדות ושלמות שאינן תלויות בהשתנות הזמנים. עבור כל מי שמוכן להעז ולצאת אל הלא נודע שבתוכו, הספר האדום של יונג יכול לשמש השראה ומורה דרך.
קרל יונג וספר האדום המסתורי שלו
ברוכים הבאים למסע בעקבות הספר האדום של קרל גוסטב יונג. יונג היה פסיכולוג ידוע, אך רבים תוהים מדוע כתב ספר בשם "הספר האדום" שנשמע מעט בדיוני. למעשה, שמו המקורי בלטינית הוא "ליבר נובוס", שמשמעותו "הספר החדש". זהו ספר חדש לעידן חדש. אוסף של יצירות שנכתבו בכתב יד עם דימויים יפהפיים, שנבעו מניסוי אישי של יונג במעמקי נפשו. יונג עצמו אמר שכל חייו הוקדשו לעיבוד מה שפרץ מתוך הלא מודע ומאיים לשבור אותו. הספר האדום ראה אור רק ב-2009, כמעט 50 שנה לאחר מותו של יונג ב-1961.
סיפור הרקע של הספר האדום
בתחילה, יונג לא תכנן לכתוב ספר, אלא תיעד את מסעו הפנימי ביומניו האישיים המכונים "הספרים השחורים". רק ברמזים לחש יונג על קיומו של הספר האדום בחייו. טקסט בשם "שבע דרשות למתים" שהופץ בחייו יכול להיחשב כתמצית התובנות של חוויית הספר האדום. יונג הבין שבני דורו לא מוכנים לקבל את התכנים של הספר. זה היה רדיקלי מדי ועלול היה לפגוע במוניטין שלו כמדען. אבל כנראה הוא ארגן בקפידה שהספר יהיה זמין לעולם כאשר יגיע הזמן המתאים. והזמן אכן בשל לתכנים חדשניים אלה.
רוח התקופה מול רוח המעמקים
יונג הציג שתי רוחות שונות – רוח התקופה ורוח המעמקים. הוא נלכד בין משיכתן המנוגדת. רוח התקופה מאמינה בשיפוט, הישגים וסדר, בדומה לאגו או לתודעה הסובייקטיבית. לעומת זאת, רוח המעמקים היא אובייקטיבית, נטולת שיפוטיות ויכולה להיות מתוארת כ"מה שקיים". המעמקים כאוטיים ואינסופיים, בעוד התקופה מוגבלת וסופית. המעמקים לא משתנים מאז ומעולם, בעוד שהתקופה תמיד בתנועה. רוח התקופה מקבילה למדע, ואילו רוח המעמקים לרוחניות. המעמקים זקוקים לתקופה כדי לארגן אותה, והתקופה זקוקה למעמקים כדי למלא אותה. שניהם חשובים זה לזה, גם אם המעמקים חזקים יותר.
העימות של יונג עם רוח המעמקים
יונג היה במצב קשה עם החומרים שפרצו מתוכו. הוא לא יכול היה להדחיק או להכחיש זאת. רוח המעמקים כפתה עליו לדבר מעבר להצדקה, תועלת ומשמעות. הוא מזמן ניסה להרחיק את הרוח האחרת ממנו, אך הבין שרוח המעמקים חזקה יותר מרוח התקופה. רוח התקופה משתנה עם הדורות, אבל המהות הבסיסית נשארת בכוח מרכזי, ללא שינוי. הוא כותב "הכל שבא מאוחר יותר היה רק הסיווג החיצוני, העיבוד המדעי וההשתלבות בחיים. אבל ההתחלה הנומינוזית שהכילה הכל, הייתה אז". זו הרגע בו יונג בא במגע עם רוח המעמקים.
בין שתי הרוחות – המשמעות העליונה נחשפת
יונג נמתח בין שתי הרוחות המנוגדות. הוא נקרע מכל סיבותיו, איבד את אמונתו במדע, נשדד משמחת ההסברים וההסדרה. רוח המעמקים גזלה ממנו את הדיבור והכתיבה. בתמורה זכה להמסה של הגיון והיגיון שיצרה את המשמעות העליונה. המשמעות העליונה היא הדרך, הגשר של מה שעתיד לבוא. לדברי יונג "האל הוא דימוי, ומי שעובד את האל חייב לעבוד את דימוי המשמעות העליונה". המשמעות העליונה היא תמונה וכוח באחד, ההתחלה והסוף, הגשר של המעבר והמימוש.
האל הפנימי והקורבן הנדרש
יונג קובע שאם אתה עובד אל כלשהו, אתה חייב לעבוד את דימוי המשמעות העליונה. משמעות זו היא כמו כל אלוהות. מהותה היא דימוי וכוח, או סמל ואנרגיה. יונג טוען שיש משמעות בסיסית מאחורי כל האלים המשתנים של התקופות השונות. יש רוח אמיתית מאחורי הדימוי עם כוח מניע. רוח התקופה רצתה שיונג יכיר בגדולתה של המשמעות העליונה, אך לא בפחותה. יונג נאלץ לבלוע את הקטן כדי לרפא את חוסר המוסר בו. רוח המעמקים ענתה בפניו שעליו לשקף על הקורבן שהמעמקים תובעים. אף אחד לא יכול או צריך לעצור את הקורבן, כי הוא אבן היסוד של מה שעתיד לבוא.
החזון המנבא את מלחמת העולם הראשונה
האירוע המכונן עבור יונג היה החזון שהיכה בו באוקטובר 1913. הוא ראה שיטפון נורא שכיסה את צפון אירופה והרי האלפים. גלים צהובים והריסות, עם מותם של אלפים רבים. המעמקים אמרו לו שזה אמיתי לחלוטין ויתממש. שמונה חודשים מאוחר יותר החלה מלחמת העולם הראשונה. מיליונים מתו, והמציאות השתנתה. יונג החל להאמין שהלא מודע אינו מכיל רק חומר פנימי, אלא שיש דבר חי הטמון שם. כששואפים לחיבור אמיתי עם רוח החיים, אין מקום ל"ויברציות חיוביות" בלבד. זו ויברציה שלמה של הקיים.
חפש את דרכך הפנימית האישית
הפרק הראשון בספר האדום מסתיים בנימה ישירה. יונג אומר שאין בדבריו לימוד או הוראה. הוא רק מביא חדשות על דרכו של אדם אחד, לא על דרכו של הקורא. הוא לא יכול ללמד אחרים כי דרכו איננה דרכם. הדרך נמצאת בתוכנו, לא באלים, לא בתורות או בחוקים. יונג קורא לקוראים לחיות את חייהם שלהם, לא על פי דוגמה חיצונית. אין עוד שלטי דרך וכל אחד חייב למצוא את דרכו. הדרך מובילה לאהבה הדדית וקהילה. ככל שאנשים יחפשו את דרכם הם יכירו בדמיון שביניהם ויתאחדו מרצונם החופשי.
המשמעות האמיתית לפי יונג
דרכו הייחודית של יונג לגילוי האמת הפנימית פורסת בספר האדום. המסע העמוק לנבכי נפשו, המפגש עם הלא מודע וקבלת רוח המעמקים הובילו אותו להבנת המשמעות העליונה המאחדת. אך הוא לא מטיף לעקוב בדרכו. יונג רואה בכל אדם ואדם אדמה פורייה בפני עצמה שטומנת את כל מה שיש לו באמת ערך. הוא מאיץ בכל אחד לחפש את דרכו הפנימית הייחודית, כי רק בכך טמון המפתח לאמת, לחיים, להבנה ולאחדות עם הכלל.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
תובנות מרכזיות - ד"ר מזרחי אברהם:
1. הספר האדום של יונג מכיל את התובנות העמוקות ביותר ממסעו הפנימי למעמקי נפשו.
2. יונג מזהה שתי רוחות מנוגדות – רוח התקופה ורוח המעמקים, ונקרע ביניהן.
3. המשמעות העליונה היא האיחוד של הפרדוקסים, ההמסה של הגיון והיגיון.
4. יונג טוען שהאל האמיתי הוא דימוי פנימי וכוח, לא דמות חיצונית.
5. הקורבן הוא הכרחי ואבן היסוד של העתיד, לא ניתן לעצור אותו.
6. החזון של יונג על השואה באירופה התגשם במלחמת העולם הראשונה.
7. הלא מודע אינו רק תכנים פנימיים, אלא כולל ממד חי ואמיתי.
8. אין "ויברציות חיוביות" בלבד בהתמודדות עם העולם הפנימי, נדרשת ראייה שלמה של המציאות.
9. יונג לא מטיף ללכת בדרכו, אלא מאיץ בכל אחד למצוא את נתיבו הפנימי הייחודי.
10. המפתח לאמת ולמשמעות נמצא בחיפוש פנימה, לא בציות עיוור לחוקים או תורות חיצוניות.
עצות מעשיות מכללת טאותרפיה:
1. היו אמיצים לצלול פנימה ולחקור את נבכי נפשכם, גם אם זה מפחיד או מבלבל לעיתים.
2. אל תדבקו בדוגמאות חיצוניות, אלא חפשו את הדרך הנכונה עבורכם.
3. קבלו את הפרדוקסים והסתירות כחלק מהמציאות, אל תנסו להימנע מהם.
4. פתחו את עצמכם לממד החי והאמיתי של הלא מודע, מעבר לתכנים האישיים שלכם.
5. אל תפחדו להקריב את הטפל בכם כדי לפנות מקום למהותי ולעתידי.
6. זכרו שהאמת והמשמעות נמצאות בתוככם פנימה, לא בציות עיוור לכללים חיצוניים.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני תקוע ולא מתקדם" – "אני בדרך למציאת הנתיב הפנימי הנכון לי"
2. במקום "החיים מבלבלים ומפחידים" – "אני מקבל את המורכבות כחלק מהמסע שלי".
3. במקום "אני חש אבוד ובודד" – "אני מחובר למשמעות העמוקה בתוכי"
4. במקום "אני תמיד נכשל" – "אני לומד מהאתגרים ומתחזק מהם"
5. במקום "אין טעם לכל המאמץ" – "אני מקריב כדי לממש את הפוטנציאל האמיתי שלי"
שאלות מעוררות מחשבה:
1. האם חוויתם פעם התנגשות בין רוח התקופה לבין קול פנימי עמוק יותר? כיצד התמודדתם עם זה?
2. מהי המשמעות העליונה עבורכם? איך אתם מגדירים אותה ואיך היא באה לידי ביטוי בחייכם?
3. האם אתם מרגישים שיש חלקים בנפש שקשה לכם לקבל או להכיל? מה יכול לעזור לכם להתחבר אליהם?
4. האם התנסיתם פעם בתחושה שמשהו "חי" ו"אמיתי" מדבר אליכם מהלא מודע? מה עשיתם עם זה?
5. בהשראת יונג, מהו הצעד הקטן הבא שאתם יכולים לעשות כדי לחפש את הדרך האותנטית שלכם?
