אלן ווטס על מיתוס העצמי והשאלה הקיומית "מי אני"
אלן ווטס על מיתוס העצמי
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
אלן ווטס על מיתוס העצמי והשאלה הקיומית "מי אני"
הבעיה המרתקת ביותר בעולם היא השאלה "מי אני?". מה הכוונה ומה מרגישים כשאומרים "אני"? זוהי חקירה מסתורית ומתמקדת, שכן מהותנו הפנימית ביותר חומקת מבחינה ישירה. רוב בני המערב חשים שה"אני" הוא מרכז המודעות והפעולה השוכן בתוך גוף פיזי, כאילו בתוך "שק עור". אנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל נשמה או מהות רוחנית הכלואה בגוף, צופה על עולם זר.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
הבעיה המרתקת ביותר בעולם היא השאלה "מי אני?"
הבעיה המרתקת ביותר בעולם היא השאלה "מי אני?". מה הכוונה ומה מרגישים כשאומרים "אני"? זוהי חקירה מסתורית ומתמקדת, שכן מהותנו הפנימית ביותר חומקת מבחינה ישירה. רוב בני המערב חשים שה"אני" הוא מרכז המודעות והפעולה השוכן בתוך גוף פיזי, כאילו בתוך "שק עור". אנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל נשמה או מהות רוחנית הכלואה בגוף, צופה על עולם זר.
אך למעשה, רעיון זה שאנו באנו לעולם הוא אבסורדי לחלוטין. אנו לא הגענו לכאן מבחוץ, אלא צמחנו מתוך העולם הזה, בדיוק כפי שתפוחים צומחים על עץ תפוחים. אנו מצב של היקום כולו. שתי תפיסות שגויות שלטו במחשבה המערבית: שהעולם נברא על ידי אל כמו חפץ הנוצר בידי אומן, ושהיקום הוא מכונה טיפשית וחסרת תבונה. אך אי אפשר שאורגניזם אינטליגנטי כמו האדם יצמח מתוך סביבה נטולת אינטליגנציה. סלעים אינם דוממים, הם צורה פרימיטיבית של תודעה שתתפתח בבוא העת.
כשמדענים מנסים לתאר במדויק את התנהגות האדם, הם מגלים שאי אפשר להפריד בינה לבין התנהגות העולם סביבו. מתברר שמה שאנחנו הוא משהו שכל העולם עושה, כמו גלים בים. אך איננו מורגלים להרגיש כך. אנו חשים כאילו באנו לעולם כזרים, לא זוכרים מאין, וסבורים שהמוות יהיה הסוף.
הסיבה לכך היא שהתמחינו בסוג מסוים של תודעה. יש לנו שני סוגי תודעה: "הזרקור" – תשומת לב ממוקדת, ו"הפנס" – מודעות כוללת יותר. תרבותנו מלמדת אותנו להזדהות רק עם תודעת הזרקור הצרה, ולהתעלם מהיקף העצום של ישותנו.
התעוררות רוחנית או חוויה מיסטית מתרחשת כשאדם נעשה מודע במלואו לתודעת הפנס שלו. אז הוא מבין שהעצמי העמוק והאמיתי שלו הוא ההוויה כולה. העצמי האוניברסלי הזה מסוגל למקד את עצמו בנקודות רבות, כאילו שמש המקרינה קרניים רבות. זהו משחק קוסמי עם אינסוף גרסאות. אך אנו שוכחים זאת, כי לא חונכנו להכיר בקשר. במקום זאת, אנו חשים שלא שייכים לכאן, כמו יתומים חסרי בית. זוהי תחושה עמוקה של זרות וניכור מהעולם שסביבנו.
אך למעשה, העולם החיצוני הוא הרחבה של הגוף שלנו. כשאדריכל מתכנן בית על גבעה, עליו ללמוד את צורת הגבעה ולהתאים את הבית אליה, לא להרוס את הגבעה כדי להתאים אותה לתבנית מוכנה מראש של בית. אדריכל שהורס את הנוף אינו מבין שהעולם החיצוני הוא גופו שלו.
לסיכום, התפיסה המקובלת שלנו כ"אגו" נפרד השוכן בתוך גוף היא אשליה. במציאות אנו צומחים מתוך העולם הזה וחלק בלתי נפרד ממנו. אנו רגילים להתמקד בתודעה הצרה של האגו (תודעת הזרקור), אך התודעה העמוקה יותר (תודעת הפנס) חובקת את כל ההוויה. האתגר הוא להכיר בכך שהעצמי העמוק והאמיתי הוא העולם כולו, המתבטא דרכנו במגוון אינסופי של צורות משחק.
מסע אל מהות העצמי והיקום
הבעיה המרתקת ביותר
הבעיה המרתקת ביותר בעולם היא השאלה "מי אני?". זוהי חקירה מסתורית ומתמקדת, המבקשת להבין את המשמעות העמוקה מאחורי המילה "אני". מהותנו הפנימית ביותר חומקת מהתבוננות ישירה, כמו שאיננו יכולים להביט ישירות לתוך עינינו ללא מראה. רוב בני האדם במערב חשים שה"אני" הוא מרכז המודעות והפעולה, השוכן בתוך גוף פיזי, כלוא בתוך "שק עור". אך האם זוהי התפיסה הנכונה של העצמי? ומהו מקומנו האמיתי ביקום הסובב אותנו?
האשליה של הפרדה בין האדם והעולם
התחושה הנפוצה של הפרדה בין העצמי לבין העולם החיצון מושרשת עמוק בתודעה המערבית. אנו נוטים לחשוב על עצמנו כעל נשמה או מהות רוחנית הכלואה בגוף פיזי, ועל העולם כעל מקום זר שאליו הגענו. אך ככל שנתבונן בכך ביתר עמקות, נגלה שרעיון זה הוא אבסורדי. האם אכן "הגענו" לעולם הזה כישויות נפרדות? הביולוגיה והמדעים מצביעים על כך שלמעשה צמחנו מתוך העולם, כפי שהפרי צומח מן העץ. אנו ביטוי של היקום כולו, ולא ישויות זרות שנחתו בו משום מקום.
שתי תפיסות מוטעות ששלטו במחשבה המערבית
לאורך ההיסטוריה, שתי תפיסות מרכזיות עיצבו את יחסו של האדם המערבי לעולם. הראשונה רואה את היקום כמלאכת יד, כחפץ שנוצר בידי אל בורא, בדומה לאומן היוצר כלי חרס. לפי גישה זו, האל הוא הארכיטקט והאמן העליון של הבריאה, והאדם הוא יצירה שעוצבה בצלמו ובדמותו. התפיסה השנייה, שהתפתחה בעידן המודרני, מציירת את היקום כמכונה קרה וחסרת תבונה. כוחות עיוורים מניעים אותו, והופעת התודעה האנושית היא מקרה חריג וחסר הסבר. שתי הגישות הללו יוצרות תחושה של ניתוק וזרות בין האדם לבין העולם. אלא שהן שגויות מיסודן.
האינטליגנציה הטבועה בעולם
כיצד ייתכן שמתוך יקום טיפש וחסר הכרה תצמח ישות אינטליגנטית ומודעת? על פי הבנה מעמיקה יותר, אי אפשר שאורגניזם בעל תודעה כמו האדם יתפתח בתוך סביבה נטולת תבונה. עצם קיומנו מצביע על כך שהעולם עצמו הוא ישות חכמה ומודעת. גם מה שנדמה לנו כדומם, כמו סלעים, טומן בחובו צורה של הכרה. הסלע מגיב לפעולות המופעלות עליו, כמו צליל המופק ממיתר. התגובה הזו היא סוג פשוט של תודעה, ההופכת מורכבת יותר ככל שהחומר מתארגן לצורות נעלות יותר. אנו נוטים לזהות את התודעה רק עם המופעים המפותחים שלה, אך שורשיה נעוצים בכל רמות המציאות. כאשר נפנים זאת, נבין שהעולם החיצוני הוא למעשה הרחבה של גופנו ותודעתנו.
האדם והיקום: מארג של קשרים הדוקים
כאשר מדענים חוקרים לעומק את התנהגות האדם ואת יחסי הגומלין בינו ובין סביבתו, מתגלה תמונה מפתיעה. מתברר שאי אפשר להפריד באופן מוחלט בין הפעולות והתהליכים של האדם ושל העולם החיצון. בכל רגע ורגע, אנו משפיעים על הסביבה ומושפעים ממנה בדרכים אינספור, כשזרמים בלתי פוסקים של אנרגיה, חומר ואינפורמציה זורמים בינינו. המציאות מתגלה כמארג דינמי של יחסי גומלין וקישוריות, שבו הכול תלוי בכול. אמנם אנו נוטים לתפוס את עצמנו כיישויות נפרדות ועצמאיות, אולם למעשה אנחנו ביטויים של התהליך הקוסמי השלם. כמו הגלים בים, אנו התממשויות רגעיות של האוקיינוס הגדול של הקיום.
האשליה של נפרדות והמסע אל השלמות
אם מהותנו האמיתית היא למעשה אחדות מוחלטת עם כל היקום, מדוע אנו חשים כה מנותקים וזרים לו? הסיבה נעוצה בכך שהתרגלנו לזהות את עצמנו עם חלק קטן ומוגבל של התודעה. תרבותנו מאמנת אותנו להתמקד בתשומת הלב הממוקדת, ה"זרקור" המאיר פינה צרה של המציאות. אנו מפתחים תחושת "אני" המזוהה עם הזרם המנטלי הבלתי פוסק של מחשבות, רגשות ותחושות. אך ישנו ממד נוסף לחוויה, שכמו "אור הפנס" מקיף את ההוויה כולה מבלי לתפוס אותה כאובייקט. כאשר מתרחבת מודעותנו וכוללת את השדה השלם, חווים התעוררות רוחנית, הבנה עמוקה של השתייכותנו והתמזגותנו עם מלוא הווייתנו.
מבנה העצמי: בין ריבוי לאחדות
כל אחד מאיתנו חווה את עצמו כאינדיבידואל ייחודי, שונה ונבדל מאחרים. אך כפי שהשמש האחת זורחת דרך קרניים רבות, כך העצמי הקוסמי האחדותי בוחר להתגלם במגוון אינסופי של צורות. הוא משחק את "המשחק האנושי", לובש ופושט זהויות כמו בגדים, תמיד בתנועה ובשינוי. אנו כל כך שקועים במשחק עד ששכחנו שאנו השחקן האחד, המהות הבסיסית המהווה את הכול. אך הצמא לאחדות, הכמיהה העמוקה לחזור הביתה אל השורש, מניעה אותנו לחפש משמעות רחבה יותר. היא מובילה אותנו בנתיב ההתעוררות, להכרה במי שאנחנו באמת מעבר למחשבות ולצורות החולפות.
העולם כהרחבה של העצמי
כאשר נבין שהמציאות החיצונית היא למעשה חלק אינטגרלי מאיתנו, ישתנה לחלוטין יחסנו אליה. נפסיק לראות בה אויב שיש "לכבוש", משאב לניצול או זירה של מאבק מתמיד. נתחיל לפעול בה מתוך כבוד, הקשבה ושיתוף פעולה. אדריכל מיומן, בבואו לתכנן בית על גבעה, ילמד את צורת הנוף וישתדל להתאים את המבנה אל השטח בהרמוניה. הוא לא ינסה בכוח לכפות צורה מוכנה מראש על סביבה שאינה מתאימה לה, שכן הוא קשוב לצרכים הטבעיים של כל מערכת. כך גם כשנכיר בכך שהעולם הוא הגוף המורחב שלנו, נוכל ליצור ולהתפתח בו בדרכים מאוזנות ומקיימות הרבה יותר.
סיכום: הדרך אל העצמי האמיתי
תפיסת העצמי כאגו מבודד, השוכן בתוך גוף ומנותק מסביבתו, היא אשליה בסיסית המעיבה על החוויה האנושית. בפועל, אנו לא רק חיים בתוך העולם, אלא צומחים ומתהווים מתוכו ברגע זה ממש. אם נרחיב את מודעותנו מעבר לגבולות הצרים של תודעת ה"זרקור", אל העושר והעומק של תודעת ה"פנס", נגלה שאנו חלק מחשב, מעשי ובלתי נפרד מן העולם. הגיע הזמן לזנוח את הפחד וההתנגדות כלפי המציאות, ולחבק בהכרה ובשמחה את הקשר האינטימי בינינו ובין כל היקום. במסע זה, נגלה שהעצמי האמיתי שלנו הוא מהות החיים עצמם, המשחק את המגוון האינסופי של משחקי ההתגלות שלו, כאן ועכשיו.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
תובנות מרכזיות
1. הבעיה המרתקת ביותר בעולם היא מי אני ומה הכוונה כשאומרים "אני".
2. רוב בני המערב חשים שה"אני" הוא מרכז המודעות והפעולה השוכן בתוך שק העור.
3. אנו לא באנו לעולם הזה, אנחנו צמחנו מתוכו.
4. שתי התפיסות ששלטו במערב הן שהעולם הוא מלאכת יד ושהיקום הוא מכונה טיפשית.
5. אי אפשר לקבל אורגניזם אינטליגנטי מתוך יקום חסר אינטליגנציה.
6. סלעים אינם מתים, הם צורה פרימיטיבית של תודעה.
7. ההרגשה הרגילה שלנו כ"אגו" מבודד בתוך שק עור היא הזיה.
8. יש לנו שני סוגים של תודעה: תודעת הזרקור ותודעת הפנס.
9. התרבות שלנו לימדה אותנו להתמקד בתודעת הזרקור ולזהות את עצמנו רק איתה.
10. העצמי העמוק והאמיתי שלנו הוא השלם, כל מה שיש.
עצות מעשיות
1. התבוננו פנימה ושאלו את עצמכם מה אתם מרגישים כשאתם אומרים "אני".
2. זכרו שלא באתם לעולם הזה, אלא צמחתם מתוכו כפי שפרי צומח מעץ.
3. אל תתפסו את העולם כזר ועוין, אלא כהרחבה של הישות שלכם.
4. טפחו את תודעת הפנס שלכם והיו מודעים לכל ההוויה ולא רק למוקד הצר של תשומת הלב.
5. הבינו שבבסיס ההוויה, אתם והיקום אחד הם למרות השוני הנראה לעין.
6. התעוררו לעצמי האמיתי והעמוק שלכם שהוא הכלל, כל מה שיש.
מנטרות לדיבור עצמי
1. אני לא זר בעולם הזה. אני ביטוי של העולם, בדיוק כפי שתפוח הוא ביטוי של עץ התפוח.
2. התודעה העמוקה שלי חובקת הרבה יותר מאשר המוקד הצר של האגו והתודעה. היא כוללת את כל ההוויה.
3. אני והיקום לא נפרדים באמת. השוני בינינו הוא רק למראית עין. ברמה הבסיסית ביותר, אנחנו אחד.
בחן את תודעתך
1. התבונן פנימה וחקור את תחושת ה"אני". מה אתה מרגיש כשאתה אומר או חושב "אני"? האם תוכל לאתר מקור או מיקום לתחושה זו?
2. שים לב לנטייה לחוות את עצמך כנפרד ומנותק מהעולם שסביבך. האם תוכל לזהות רגעים שבהם אתה חווה את העולם כ"זר" או כ"אחר"?
3. הרחב את המודעות שלך אל מעבר למיקוד הצר במחשבות ובתחושות האישיות. נסה להכיל בתשומת ליבך את השדה השלם של החוויה, הכולל את כל הצלילים, המראות והתחושות שאתה קולט ברגע זה.
4. בחן את הקשרים העמוקים והמורכבים בינך ובין הסביבה. כיצד אתה משפיע על העולם סביבך וכיצד הוא משפיע עליך בכל רגע נתון? היכן אתה יכול לזהות את הרשת העדינה של גומלין וקישוריות המאפיינת את המציאות?
5. תהה על מקורה של התודעה עצמה. האם היא מוגבלת רק למוח שלך או שהיא נוכחת, ברמות שונות, בכל היקום? מהי איכות הנוכחות הזו שקיימת מעבר ומתחת לזרם המחשבות והרגשות?
