וילפרד רופרט ביון | גישתו של ביון להנחיית קבוצות
גישתו של ביון להנחיית קבוצות
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
מרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
גישתו של ביון להנחיית קבוצות
וילפרד רופרט ביון (Wilfred Bion) היה פסיכואנליטיקאי בריטי שפיתח תיאוריות חדשניות בתחום הפסיכואנליזה, בעיקר בהקשר של קבוצות והבנת תהליכים קבוצתיים. הוא נולד ב-1897 בהודו ונפטר ב-1979. ביון התמקד במחקרו ביכולת האנושית לחשוב ובדרך שבה בני אדם מתמודדים עם חוויות רגשיות אינטנסיביות.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
הנה מספר נקודות מרכזיות בגישתו של ביון:
1. תהליכים קבוצתיים: ביון עסק רבות בהבנת התהליכים הפסיכולוגיים בקבוצות. הוא הבחין בין שני סוגים של קבוצות: "קבוצה בסיסית" (basic assumption group) ו"קבוצה עובדת" (work group). קבוצת הבסיס מונעת על ידי הנחות לא מודעות שמגבילות את יעילותה, בעוד שקבוצת העבודה מתמקדת במשימות באופן רציונלי ויעיל.
2. פונקציות חשיבה: ביון הציג את הרעיון של "פונקציות אלפא" ו"פונקציות בטא". פונקציות אלפא מאפשרות עיבוד וטרנספורמציה של חוויות רגשיות למחשבות בעלות משמעות, בעוד שפונקציות בטא מייצגות חוויות שאינן ניתנות לעיבוד ונשארות כחוויות גולמיות ולא מובנות.
3. תיאוריית המיכל-מוכל: ביון הציג את הרעיון של "מיכל-מוכל" (container-contained), שמתאר את היחס בין האם לתינוק ואת תהליך ההתפתחות הנפשי. האם משמשת כמיכל (container) לחוויות הרגשיות של התינוק (contained), ובכך עוזרת לו לעבד ולהבין אותן.
4. ללא זיכרון וללא תשוקה: ביון הציע שבכדי להיות נוכחים באופן מלא בחדר הטיפול, המטפל צריך לוותר על זיכרונות אישיים ותשוקות, כדי לפנות מקום להבנה אותנטית של המטופל.
5. מתקפות על החיבורים: ביון חקר את המנגנונים בהם אנשים מתמודדים עם חוויות קשות על ידי מתקפות על היכולת לקשר בין חוויות אלו לבין מחשבותיהם ורגשותיהם. המתקפות הללו מפריעות ליכולת לעבד ולהבין את החוויות הרגשיות.
גישתו של ביון הייתה מהפכנית והשפיעה רבות על הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה המודרנית, בעיקר בנוגע להבנת תהליכים נפשיים בקבוצות ובפרטים.
הקונספט של "קבוצה בסיסית"
הקונספט של "קבוצה בסיסית" (Basic Assumption Group) הוא אחד מהתרומות החשובות של וילפרד ביון להבנת התהליכים הקבוצתיים והפסיכולוגיה של קבוצות. ביון פיתח את רעיון הקבוצה הבסיסית במהלך עבודתו עם קבוצות חיילים במהלך מלחמת העולם השנייה, ומאוחר יותר כחלק מהניסיון שלו להבין את הדינמיקה הקבוצתית בהקשר פסיכואנליטי.
מהי קבוצה בסיסית?
קבוצה בסיסית היא סוג של קבוצה שמונעת על ידי הנחות לא מודעות משותפות, שמשפיעות על ההתנהגות של החברים בה ומגבילות את יעילותה. ההנחות הבסיסיות מתארות את הדינמיקות הרגשיות העמוקות שפועלות בתוך הקבוצה מבלי שהחברים בה יהיו מודעים להן. ביון זיהה שלושה סוגים של הנחות בסיסיות שמאפיינות קבוצות בסיסיות:
1. הנחת תלות (Dependency):
- הקבוצה פועלת מתוך תחושת תלות במנהיג או בדמות סמכותית שתספק את הצרכים שלה, תוביל ותשמור עליה. ישנו צורך עז שהמנהיג יפתור את כל הבעיות וייתן כיוון ברור.
- חברי הקבוצה עשויים להרגיש חסרי אונים ונזקקים, ולהימנע מאחריות אישית.
2. הנחת לחימה-בריחה (Fight-Flight):
- הקבוצה פועלת מתוך תחושת איום חיצוני, ורואה את תפקידה כמאבק או בריחה מהאיום הזה.
- במצב זה, הקבוצה עשויה להיכנס לקונפליקטים פנימיים או להתכנס סביב רעיונות משותפים לבריחה מהמציאות המאיימת.
3. הנחת זיווג (Pairing):
- הקבוצה פועלת מתוך תקווה לא מודעת שייווצרו זוגות (או קבוצות קטנות) שיצילו את הקבוצה כולה.
- תקווה זו מתמקדת בפוטנציאל העתידי להצלה, במקום להתמודד עם המציאות הנוכחית.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
הנחת תלות (Dependency Assumption)
הנחת תלות היא אחת משלוש ההנחות הבסיסיות שזיהה וילפרד ביון בתהליכים הקבוצתיים הלא מודעים. בהנחת תלות, חברי הקבוצה מתנהגים כאילו הקבוצה צריכה מנהיג או דמות סמכותית שתספק את כל צרכיהם, תוביל ותשמור עליהם. ישנה תחושת תלות עמוקה במנהיג, אשר נתפס כבעל הכוח לפתור את כל הבעיות ולספק את הכיוונים הנדרשים.
מאפיינים של הנחת תלות:
1. חוסר אונים ונזקקות: חברי הקבוצה מרגישים חסרי אונים ונזקקים לעזרה חיצונית, ומעבירים את האחריות למנהיג.
2. פסיביות: יש נטייה לפסיביות ולחוסר יוזמה בקרב חברי הקבוצה, מתוך ציפייה שהמנהיג יפתור את הבעיות.
3. אידיאליזציה של המנהיג: המנהיג נתפס כדמות מושלמת וחסרת פגמים, בעלת כל הכוח והידע.
4. הימנעות מקונפליקטים: חברי הקבוצה עשויים להימנע מקונפליקטים פנימיים מתוך רצון לשמור על תמיכה וקבלה מצד המנהיג.
תפקיד המנחה בקבוצה בהנחת תלות:
המנחה (או המנהיג) בקבוצה בהנחת תלות צריך להתמודד עם הדינמיקות הלא מודעות הללו ולהכווין את הקבוצה לעבר עבודה יעילה ומודעות גבוהה יותר. תפקיד המנחה כולל מספר היבטים מרכזיים:
1. הגברת המודעות: המנחה צריך להעלות את המודעות של חברי הקבוצה לדינמיקות התלותיות ולכוון אותם להבנת התפקידים שהם מייחסים לו.
2. העברת אחריות: חשוב שהמנחה יעודד את חברי הקבוצה לקחת אחריות על פעולותיהם ועל תהליך הקבוצה, ולהבין שהם חלק מהפתרון ולא רק מקבלי ההחלטות של המנהיג.
3. עידוד יוזמה: המנחה צריך לעודד יוזמה ופעולה עצמאית בקרב חברי הקבוצה, תוך כדי תמיכה והכוונה.
4. ניהול רגשות: המנחה צריך לנהל את הרגשות הקשים שעולים בקבוצה, כמו חוסר אונים ופחד, ולהראות לחברים איך להתמודד איתם בצורה בריאה ופרודוקטיבית.
דוגמאות להנחת תלות
דוגמה 1: קבוצת תמיכה בחינוך
בקבוצת תמיכה של מורים בבית ספר, חברי הקבוצה עשויים להראות תלות יתר במנהל הקבוצה או בפקח החינוכי, ולצפות ממנו שיפתור את כל הבעיות בכיתה שלהם, כגון בעיות התנהגות תלמידים או קשיים בהוראה. המנחה יכול להדריך את המורים לקחת אחריות על המצבים הללו ולהציע פתרונות עצמאיים, תוך תמיכה ועידוד.
דוגמה 2: צוות פרויקט בעבודה
בקבוצת עבודה על פרויקט מסוים בחברה, חברי הקבוצה עשויים להפגין תלות במנהל הפרויקט, ולחכות ממנו שיכוון אותם בכל צעד ושעל. המנחה יכול לעודד את חברי הצוות להציע רעיונות משלהם, ליזום פעולות ולפתור בעיות באופן עצמאי, מתוך ידיעה שהמנהל שם לתמוך ולהכווין אך לא לפתור את כל הבעיות בעצמו.
דוגמה 3: קבוצה טיפולית
בקבוצה טיפולית המנחה עלול למצוא את עצמו בתפקיד "המטפל הכול יכול", שחברי הקבוצה פונים אליו בכל בעיה קטנה ומצפים ממנו לפתרונות מידיים. המנחה יכול לעבוד עם הקבוצה על פיתוח מיומנויות עצמאיות לניהול רגשות והתמודדות עם אתגרים, ולתמוך במעבר מחשיבה תלותית לחשיבה עצמאית.
לסיכום
הנחת תלות היא דינמיקה לא מודעת שמובילה לתלות יתר במנהיג או בדמות סמכותית בקבוצה. תפקיד המנחה הוא להעלות את המודעות לדינמיקה הזו, לעודד אחריות ויוזמה עצמאית בקרב חברי הקבוצה, ולתמוך בהתמודדות בריאה עם רגשות. הבנה וטיפול נכון בהנחת תלות יכולים להוביל לשיפור משמעותי בתפקוד הקבוצה ולמימוש הפוטנציאל שלה.
הנחת לחימה-בריחה (Fight-Flight Assumption)
הנחת לחימה-בריחה היא השנייה מבין שלוש ההנחות הבסיסיות שזיהה וילפרד ביון בתהליכים הקבוצתיים הלא מודעים. בהנחת לחימה-בריחה, הקבוצה פועלת מתוך תחושת איום חיצוני, ותפיסתה את תפקידה היא להתמודד עם האיום באמצעות לחימה בו או בריחה ממנו.
מאפיינים של הנחת לחימה-בריחה:
1. תחושת איום חיצוני: הקבוצה רואה את עצמה תחת איום מתמיד מהסביבה החיצונית, מה שגורם לה להתארגן בהתאם.
2. לחימה: חברי הקבוצה עשויים להפגין התנהגות אגרסיבית, קונפליקטואלית ותוקפנית, מתוך רצון להגן על עצמם ועל הקבוצה מפני האיום הנתפס. חברי הקבוצה יכולים להתעסק בהמרדה, תככים, מזימות, רכילות הרסנית עד כדי הרס הקבוצה והמנחה.
3. בריחה: לחילופין, חברי הקבוצה יכולים להראות נטייה לברוח מהמצב המאיים, להתחמק מקונפליקטים ולהימנע מעימותים.
4. קונפליקט פנימי: הקבוצה עשויה להיכנס למצבים של קונפליקט פנימי, כאשר חלק מחבריה מעדיפים להילחם ואחרים מעדיפים לברוח.
5. מיקוד בטווח הקצר: יש נטייה להתרכז בפתרונות מידיים למצבים נתפסים כמאיימים, במקום בתכנון ארוך טווח ושיקולים רציונליים.
תפקיד המנחה בקבוצה בהנחת לחימה-בריחה:
המנחה בקבוצה הנמצאת בהנחת לחימה-בריחה צריך להתמודד עם הדינמיקות הרגשיות החזקות והבלתי מודעות האלו ולהכווין את הקבוצה לעבר עבודה פרודוקטיבית ומודעות גבוהה יותר. תפקיד המנחה כולל מספר היבטים מרכזיים:
1. זיהוי והכרה בתחושת האיום: המנחה צריך לזהות ולהכיר בתחושת האיום שהקבוצה חווה, ולהבין את המקורות שלה.
2. ניהול קונפליקטים: חשוב שהמנחה יעזור לחברי הקבוצה לנהל את הקונפליקטים בצורה בונה, ולמנוע מהם להתדרדר להתנהגות תוקפנית או לבריחה.
3. העברת אחריות: המנחה צריך לעודד את חברי הקבוצה לקחת אחריות על פעולותיהם ולהכיר בכך שהפתרון לא נמצא רק בחוץ, אלא גם ביכולת שלהם להתמודד ולהסתגל.
4. עידוד תקשורת פתוחה: על המנחה לעודד תקשורת פתוחה ושקופה בין חברי הקבוצה, ולהפחית את החשש מפני דיאלוג כנה.
5. פיתוח אסטרטגיות ארוכות טווח: המנחה יכול לסייע לקבוצה לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם אתגרים ואיומים בצורה מתוכננת ורציונלית יותר, ולא רק להתרכז בתגובות מידיות.
דוגמאות להנחת לחימה-בריחה
דוגמה 1: צוות חירום בארגון
צוות חירום בארגון הנמצא במצב של משבר עשוי לפעול מתוך הנחת לחימה-בריחה. חברי הצוות עשויים להגיב באגרסיביות כלפי גורמי חוץ הנתפסים כאיום, או להימנע מקבלת החלטות מתוך פחד. המנחה יכול לסייע לצוות להתמודד עם המצב באופן רציונלי, לזהות את האיומים האמיתיים ולפעול בצורה מתוכננת ומאוזנת.
דוגמה 2: קבוצת עובדים במצבי לחץ
בקבוצת עובדים שמתמודדים עם לחץ תדיר ודרישות גבוהות מהמעסיק, חברי הקבוצה עשויים להרגיש מותקפים ולהגיב בהתנהגות תוקפנית כלפי המנהלים או עמיתים לעבודה, או לברוח מאחריות. המנחה יכול לעזור להם להבין את הדינמיקה של הלחימה-בריחה, ולעודד אותם לפתח כלים לניהול לחץ והתמודדות עם אתגרים.
דוגמה 3: קבוצה טיפולית לנפגעי טראומה
בקבוצה טיפולית לנפגעי טראומה, חברי הקבוצה עשויים להגיב בתוקפנות או בהימנעות כאשר נוגעים בנושאים רגישים. המנחה יכול לתמוך בחברי הקבוצה לזהות את דפוסי הלחימה-בריחה ולמצוא דרכים להתמודד עם החוויות הרגשיות באופן בריא ומועיל.
לסיכום
הנחת לחימה-בריחה היא דינמיקה לא מודעת שמובילה לתגובות של לחימה או בריחה במצב של איום נתפס. תפקיד המנחה הוא להכיר בדינמיקה הזו, לסייע בניהול קונפליקטים, לעודד תקשורת פתוחה ולפתח אסטרטגיות להתמודדות פרודוקטיבית עם איומים. הבנה וטיפול נכון בהנחת לחימה-בריחה יכולים לשפר את התפקוד הקבוצתי ולהוביל לעבודה יעילה ופרודוקטיבית יותר.
הנחת זיווג (Pairing Assumption)
הנחת זיווג היא השלישית מבין שלוש ההנחות הבסיסיות שזיהה וילפרד ביון בתהליכים הקבוצתיים הלא מודעים. בהנחת זיווג, הקבוצה פועלת מתוך תקווה לא מודעת שייווצרו זוגות או תתי-קבוצות בתוך הקבוצה, שיצילו את הקבוצה כולה ויביאו לשינוי חיובי בעתיד. התקווה ממוקדת בפוטנציאל העתידי שזוגות אלו מחזיקים, ולא בהתמודדות עם המציאות הנוכחית.
מאפיינים של הנחת זיווג:
1. תקווה עתידית: חברי הקבוצה מאמינים שבעתיד יתרחש אירוע חיובי בזכות זוגות או קבוצות קטנות שנוצרות בתוך הקבוצה.
2. בריתות זוגיות: נוצרת נטייה ליצור בריתות זוגיות או תתי-קבוצות, הנתפסות כבעלות פוטנציאל לשנות את מצבה של הקבוצה כולה.
3. התעלמות מהמציאות: יש נטייה להתעלם מהמציאות הנוכחית ומהאתגרים הקיימים, מתוך תקווה שהזוגות החדשים יביאו לפתרון כל הבעיות.
4. אידיאליזציה של הזוגות: זוגות או תתי-קבוצות אלו נתפסים באופן אידיאלי, כחזקים וככאלו שיכולים להביא לשינוי משמעותי בקבוצה.
תפקיד המנחה בקבוצה בהנחת זיווג:
המנחה בקבוצה הנמצאת בהנחת זיווג צריך להתמודד עם הדינמיקות הלא מודעות האלו ולהכווין את הקבוצה לעבר עבודה פרודוקטיבית ומודעות גבוהה יותר. תפקיד המנחה כולל מספר היבטים מרכזיים:
1. זיהוי והכרה בתחושת התקווה: המנחה צריך לזהות ולהכיר בתחושת התקווה העתידית שהקבוצה חווה, ולהבין את המקורות שלה.
2. העברת המיקוד להווה: חשוב שהמנחה יעזור לחברי הקבוצה להתמקד במציאות הנוכחית ובאתגרים המיידיים, במקום להסתמך על תקוות עתידיות.
3. עידוד שיתוף פעולה רחב: המנחה צריך לעודד את כל חברי הקבוצה לעבוד יחד ולמנוע היווצרות של בריתות זוגיות או תתי-קבוצות שעלולות לפגוע באחדות הקבוצה.
4. ניהול רגשות: המנחה צריך לנהל את הרגשות החזקים של התקווה והאידיאליזציה שמופנות כלפי הזוגות, ולהראות לחברים איך להתמודד איתם בצורה בריאה ופרודוקטיבית.
דוגמאות להנחת זיווג
דוגמה 1: צוות פרויקט חדשני
בצוות פרויקט בחברה טכנולוגית, חברי הצוות עשויים לפתח תקווה שמנהל הפרויקט והיועץ החיצוני שהובא במיוחד יביאו לשינוי מהפכני ולהצלחת הפרויקט. המנחה יכול לעזור לצוות להתמקד בעבודה המעשית והיומיומית, ולא להסתמך על תקוות עתידיות בלבד.
דוגמה 2: קבוצה טיפולית לנפגעי טראומה
בקבוצה טיפולית לנפגעי טראומה, חברי הקבוצה עשויים להרגיש שזוג מסוים בתוך הקבוצה, למשל, שני מטופלים שעברו חוויות דומות במיוחד, הם אלו שיצילו את הקבוצה כולה. המנחה יכול לעזור לקבוצה להבין את הדינמיקה הזו ולתמוך בכל חברי הקבוצה לעבוד יחד ולהתמודד עם החוויות שלהם באופן מציאותי ומיידי.
דוגמה 3: קבוצת תמיכה בעבודה סוציאלית
בקבוצת תמיכה לעובדים סוציאליים, חברי הקבוצה עשויים לפתח תקווה שהזוג החדש של עובדים שהצטרפו יביא לשינוי חיובי במצב הקבוצה. המנחה יכול לעודד את כל חברי הקבוצה לשתף פעולה ולתרום, ולא להסתמך רק על הזוג החדש.
לסיכום
הנחת זיווג היא דינמיקה לא מודעת שמובילה לתקווה לא מודעת בזוגות או תתי-קבוצות שיובילו לשינוי חיובי בעתיד. תפקיד המנחה הוא לזהות את הדינמיקה הזו, לעודד את חברי הקבוצה להתמקד במציאות הנוכחית, לשתף פעולה באופן רחב ולנהל את הרגשות החזקים שמופנים כלפי הזוגות. הבנה וטיפול נכון בהנחת זיווג יכולים לשפר את התפקוד הקבוצתי ולהוביל לעבודה יעילה ופרודוקטיבית יותר.
מיכל-מוכל (Container-Contained)
הקונספט של מיכל-מוכל (Container-Contained) הוא אחד מהרעיונות המרכזיים שפיתח וילפרד ביון במסגרת עבודתו הפסיכואנליטית. המודל הזה משמש להבנת תהליך העיבוד של חוויות רגשיות, במיוחד בקשר שבין המטפל למטופל, וגם בהקשרים קבוצתיים.
מהו מיכל-מוכל?
הרעיון של מיכל-מוכל מתאר את היחסים בין שתי ישויות: המיכל (Container) והמוכל (Contained). המיכל הוא הישות שמסוגלת לקבל, לעבד ולהחזיק את החוויות הרגשיות, בעוד המוכל הוא החוויה הרגשית עצמה או החומר הרגשי הגולמי שצריך לעבור עיבוד.
דינמיקה של מיכל-מוכל:
1. קבלת החוויה הרגשית: המיכל מקבל את החוויה הרגשית מהאדם או מהקבוצה.
2. עיבוד החוויה: המיכל מעבד את החוויה הרגשית, הופך אותה למובנת ומובנית יותר.
3. החזרת החוויה המעובדת: המיכל מחזיר את החוויה המעובדת לאדם או לקבוצה בצורה שניתנת להבנה ועיבוד נוסף.
דוגמאות למיכל-מוכל:
דוגמה 1: אם ותינוק
האם משמשת כמיכל לחוויות הרגשיות של התינוק. כשהתינוק חווה רגשות עזים כמו פחד או רעב, האם מקבלת את החוויה, מעבדת אותה ומחזירה לתינוק בצורה מרגיעה ומבוססת, למשל דרך הרגעה פיזית ודיבור רך.
דוגמה 2: מטפל ומטופל
ביחסי מטפל-מטופל, המטפל משמש כמיכל לחוויות הרגשיות של המטופל. המטופל מביא למפגש רגשות ומחשבות קשות לעיבוד, והמטפל מקבל אותם, מעבד ומחזיר למטופל בצורה שמאפשרת הבנה עמוקה יותר ושינוי חיובי.
דוגמה 3: מנחה קבוצתי וקבוצה
במסגרת קבוצתית, המנחה משמש כמיכל לחוויות הרגשיות והדינמיקות שמתרחשות בקבוצה. המנחה מקבל את הרגשות הקולקטיביים, מעבד אותם ומחזיר לקבוצה בצורה שמאפשרת הבנה ועיבוד משותף.
תפקיד המנחה במודל מיכל-מוכל:
1. קבלה וסבלנות: המנחה צריך להיות מסוגל לקבל את הרגשות והחוויות של חברי הקבוצה בצורה סבלנית ולא שיפוטית.
2. עיבוד רגשות: המנחה מעבד את הרגשות והחוויות בצורה מקצועית, על מנת להבין את המקורות והמשמעות שלהם.
3. החזקה בטוחה: המנחה מספק תחושה של ביטחון ויציבות, כך שחברי הקבוצה יוכלו לבטוח בו ולהרגיש בטוחים להביא את חוויותיהם.
4. החזרה והבנייה: המנחה מחזיר לחברי הקבוצה את החוויות הרגשיות בצורה מובנית ומובנת יותר, כך שיוכלו לעבד אותן ולהתקדם בתהליך ההתפתחותי.
דוגמאות לתפקיד המנחה:
דוגמה 1: קבוצת תמיכה לנפגעי טראומה
המנחה מקבל את החוויות הקשות והכואבות שמובאים על ידי חברי הקבוצה, מעבד אותן ומחזיר בצורה שמאפשרת לחברי הקבוצה להבין את חוויותיהם ולשתף פעולה בתהליך הריפוי.
דוגמה 2: צוות עבודה בארגון
המנחה מקבל את המתח והלחצים שמובעים על ידי חברי הצוות, מעבד אותם ומחזיר אותם לצוות בצורה שמאפשרת דיון פתוח והבנה מעמיקה יותר של האתגרים והתמודדות איתם.
דוגמה 3: קבוצה טיפולית דינמית
המנחה מקבל את הדינמיקות הבין-אישיות המורכבות והרגשות העזים שעולים במהלך המפגשים, מעבד אותם ומחזיר לחברי הקבוצה בצורה שמאפשרת למידה והבנה משותפת.
לסיכום
הקונספט של מיכל-מוכל של וילפרד ביון הוא כלי חשוב להבנת תהליכי עיבוד רגשי, הן במסגרות אישיות והן במסגרות קבוצתיות. המנחה בתפקידו כמיכל משחק תפקיד מרכזי בקבלה, עיבוד והחזרה של חוויות רגשיות, בצורה שמאפשרת התפתחות והבנה עמוקה יותר.
ללא זיכרון וללא תשוקה (Without Memory and Desire)
הקונספט של "ללא זיכרון וללא תשוקה" הוא עקרון מרכזי שוילפרד ביון הציע לפסיכואנליטיקאים ומטפלים כדי להיות נוכחים באופן מלא ופתוח בחדר הטיפול. עקרון זה מדגיש את הצורך להתנתק מזיכרונות אישיים ותשוקות כדי להקשיב ולהבין את המטופל באופן אותנטי.
מהו "ללא זיכרון וללא תשוקה"?
1. ללא זיכרון (Without Memory):
- המשמעות היא להתנתק מהזיכרונות האישיים ומההיסטוריה של המטופל כפי שהיא ידועה למטפל.
- המטרה היא להימנע מהשלכות ושיפוטים המבוססים על מפגשים קודמים או על ידע מוקדם.
- המטפל מתמקד במה שקורה כאן ועכשיו, במפגש הנוכחי, ומגיב למה שהמטופל מביא באותו רגע ללא הטיה.
2. ללא תשוקה (Without Desire):
- המשמעות היא להימנע מתשוקות או מטרות אישיות של המטפל לגבי התהליך הטיפולי או לגבי המטופל.
- המטרה היא למנוע מהמטפל לכפות על המטופל את הפנטזיות או המטרות שלו.
- המטפל נשאר פתוח למה שהמטופל מביא ולתהליך הטבעי שיתרחש בטיפול, מבלי לנסות לכוון או להשפיע על המטופל בדרך מסוימת.
חשיבות העקרון בטיפול:
1. נוכחות מלאה: מטפל שפועל "ללא זיכרון וללא תשוקה" יכול להיות נוכח במלואו ולהקשיב למטופל בצורה פתוחה ואמיתית.
2. הבנה אותנטית: העקרון מאפשר למטפל להבין את המטופל מתוך החוויות והרגעים הנוכחיים ולא מתוך ההיסטוריה או הפנטזיות האישיות של המטפל..
3. מניעת השלכות: המטפל נמנע מהשלכות ושיפוטים שנובעים מהמפגשים הקודמים ומהידע המוקדם, מה שמאפשר התייחסות נקייה ואובייקטיבית יותר.
יישום העקרון במפגש טיפולי:
1. הקשבה פעילה: המטפל מתמקד בהקשבה פעילה למה שהמטופל אומר ועושה ברגע הנוכחי, מבלי להסתמך על זיכרונות או פנטזיות קודמות.
2. תגובה מיידית: המטפל מגיב למה שמתרחש בחדר הטיפול באותו רגע, מתוך הקשבה ופתיחות למה שקורה כאן ועכשיו.
3. פתיחות וגמישות: המטפל מוכן לקבל ולהתמודד עם כל מה שהמטופל מביא למפגש, ללא ניסיון לכוון את התהליך לכיוון מסוים.
דוגמה 2: מטופל עם היסטוריה מורכבת
דוגמה 3: מטופל עם ציפיות גבוהות מהמטפל
לסיכום
העקרון של "ללא זיכרון וללא תשוקה" של וילפרד ביון הוא כלי חשוב למטפלים ולפסיכואנליטיקאים. הוא מאפשר נוכחות מלאה, הבנה אותנטית והתייחסות נקייה ואובייקטיבית למטופלים. על ידי ויתור על זיכרונות ותשוקות אישיות, המטפל יכול ליצור מרחב בטוח ומקבל שבו המטופל יכול לחוות ולבטא את עצמו באופן חופשי ואמיתי.
