המאמר של ג'ק אלכסנדר על "אלכוהוליסטים אנונימיים"
"אלכוהוליסטים אנונימיים"
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
המאמר של ג'ק אלכסנדר על "אלכוהוליסטים אנונימיים"
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
המאמר של ג'ק אלכסנדר על "אלכוהוליסטים אנונימיים"
אף על פי שפורסם בעבר מאמר גדול אחד, דו"ח מיוחד על קומץ של גברים ונשים שהצליחו להתפכח דרך A.A. ומאמר זה היה אחראי במידה רבה על הזינוק והעניין שהקים את חברותא זו על בסיס לאומי ובינלאומי.
מאמר על "אלכוהוליסטים אנונימיים" מאת ג'ק אלכסנדר
מהעיתון Saturday Evening Post
מהתאריך ה-1 במרץ 1941.
מאמר זה מציין אבן דרך בהיסטוריה של חברותת AA.
אף על פי שפורסם בעבר מאמר גדול אחד, דו"ח מיוחד על קומץ של גברים ונשים שהצליחו להתפכח דרך A.A. ומאמר זה היה אחראי במידה רבה על הזינוק והעניין שהקים את חברותא זו על בסיס לאומי ובינלאומי. סיפור המאמר הוא תזכורת מיוחדת להתפתחותה של A.A בפרק זמן קצר יחסית. בשנת 1941, היו כ -2,000 גברים ונשים חברים ב-AA שחיו ועבדו את התוכנית בהצלחה. כיום המספר עולה על 2,000,000, ומעל 61,000 קבוצות שנפגשים בקביעות ברחבי ארצות הברית וקנדה ובלמעלה מ -180 מדינות ברחבי העולם.
בשנת 1941 דיווח ג'ק אלכסנדר על כך שתחושת ענווה ושירות הם שהבדילו את מי שחי דרך התוכנית ואלו שהתאמנו בשיטת 12 הצעדים. זו הייתה תקופה מופלאה של אלכוהוליסטים אנונימיים והייתה צמיחה אדירה מאז אותה תקופה. אבל אותה מודעות מהצורך שלנו להמשיך לשרת עמיתים אלכוהוליסטים אנונימיים ברוח של עזרה וענווה וחברותא זו הפכה "אבן פינה" לחברה שלנו. ברוח מאמר היסטורי זה הוא מודפס מחדש לכל אותם חברים, ישנים וחדשים, החולקים אינטרס משותף בימים הראשונים של אלכוהוליסטים אנונימיים. מקוראים נכבדים תזכרו שמאמר זה היה הראשון שפורסם במרץ 1941, על A.A. שהיה קיים פחות משש שנים בתקופה זו.
כיום כל השירותים העולמיים של A.A. נתמכים על ידי תרומות של חברי קבוצת A.A. וממכירת ספרים וחוברות של הארגון. משרד השירות הכללי גדל משנה לשנה; הארגון מעסיק גם לא-אלכוהוליסטים – שמסורים למטרת הארגון באותה מידה. ארגון השרות העולמי והמועצה העולמית מורכבת מאלכוהוליסטים אנונימיים עם עשרים ואחת נאמנים, אך שבעה מהם אינם אלכוהוליסטים.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
המאמר של ג'ק אלכסנדר
שלושה גברים ישבו סביב מיטתו של אלכוהוליסט חולה במחלקה הפסיכופתית בבית החולים הכללי בפילדלפיה אחר צהרים אחד לאחר לפני מספר שבועות. האיש במיטה, שהיה זר להם, היה בעל מראה מוכה וחבול ומעט טיפשי שרבים מהאלכוהוליסטים שותפים לו לאחר בולמוס שתייה נוסף וקטלני.
הדבר היחיד שהיה ראוי לציון אצל המבקרים, למעט הניגוד הברור בין הופעותיהם המטופחות וזה של המטופל, הייתה העובדה שכל אחד מהם עבר תהליך של שינוי ועריכת חשבון נפש מקיף לגבי חייו האלכוהוליים. הם היו חברים בארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים", להקת שתיינים לשעבר אשר חרטו על דגלם להעניק עזרה לאלכוהוליסטים אחרים ולשתפם איך הם הכו את הרגל השתייה שלהם.
האיש במיטה היה מכונאי. המבקרים שלו התחנכו בפרינסטון, ייל ופנסילבניה והיו, לפי משלח ידם, איש מכירות, עורך דין ואיש פרסום. פחות משנה לפני כן, אחד מהם היה באזיקים באותה מחלקה.
אחד מחבריו היה מה שידוע בקרב אלכוהוליסטים כמפקד בית הבראה. הוא עבר ממקום למקום, הטריף את הצוותים של המוסדות המובילים במדינה בטיפול באלכוהוליסטים.
השני בילה עשרים שנה מחייו, מחוץ לקירות של המוסדות והוא יצר חיים אומללים עבור עצמו, ומשפחתו ופגע מאוד במעסיקים שלו, כמו גם בקרובי משפחה שונים ומשמעותיים, שהיו להם כנות ורצון להעניק לאהוב ולעזור. ביל ווילסון תמיד סימן את החברותא, הוא סמל היה ויישאר ככזה כמייסד אלכוהוליסטים אנונימיים, יום אחד בשעה מאוחרת, בערב סוער, בנובמבר 1940, באותה תקופה הוא ולואיס התגוררו בבית עם כמה חדרים במועדון העתיק ברחוב 24 במנהטן.
לואיס הייתה מחוץ לבית, טיילה לה בחוץ וביל היה במצב לא טוב ממש, הוא לא הרגיש טוב וחשש שהוא מפתח מחלה בקיבה, באותו ערב הוא סבל מרחמים עצמיים וקצת דיכאון.
לאורך כל התקופה הזו לביל וללואיס לא היה בית משלהם, הם התנהלו סביב ה- A.A.
ולא באמת היה להם בית אמיתי, זן תקופה שבה תהליך ההקמה היה משמעותי ו- A.A. נאבק יחד עם פחות מ -2,000 חברים בפריסה ארצית, ומצבם הכספי היה בשפל נמוך מאוד. הספר הגדול פורסם אבל רוב 5,000 העותקים שהודפסו לא נמכרו והיו במחסן, והמדפסת ששימשה להדפסה לא שולמה.
ביל הלך לישון כשפעמון הכניסה צלצל והמטפלת הודיעה שאיזה בטלן מסנט לואיס שם והוא רצה וביקש לראות אותו.
"הו, אלוהים גדול" ביל אמר. "לא עוד אחד! ובשעת הלילה כה מאוחרת. נו טוב, העלה אותו, הוא אמר"….
ביל תיאר כך את הפגישה הראשונה שלהם: "שמעתי אותו עולה במדרגות בקושי רב. ואז, היה לו מעין איזון לא רע על המקל שלו שנעזר בו בהליכה, הוא נכנס לחדר כשהוא נושא, ספר, עם כובע שחור חסר צורה כמו עלה כרוב מטויח. הוא השפיל את עצמו לשולחן הסמוך ולכיסא וכשפתח את המעיל שלו ראיתי את צווארון הכמורה שלו ושיערו הלבן מילא את החדר באור מיוחד.
"הוא הביט לכיווני וממקום מושבי השתקפו אלי זוג העיניים המדהים ביותר שראיתי אי פעם".
הכומר הציג את עצמו: "אני האב אד דאולינג מסנט לואיס. אני חבר במסדר ישועי ואני רוצה לומר לך שהדמיון של ה- A.A. של 12 הצעדים והתרגילים הרוחניים שלכם והרוחניות כל כך מזכירים לי את התרגולים של איגנטיוס הקדוש. "(איגנטיוס דה לויולה, קנוניאציה בשנת 1622, היה מייסד המסדר הישועי.)
"מעולם לא שמעתי עליהם," אמר ביל.
"דיברנו על הרבה דברים", נזכר ביל, "המצב הרוחני שלך הלך והשתפר מרגע לרגע, וברגע מסויים התחלתי להבין את זה, האיש הזה הקרין חן שמילא את החדר עם תחושת נוכחות. הרגשתי זאת בעוצמה רבה; זו הייתה חוויה מרגשת ומסתורית. בשנים שעברו עלי פגשתי אותו הרבה מאוד פעמים וראיתי הרבה מהחבר הגדול הזה, גם אם הייתי בשמחה או בכאב הוא תמיד הביא לי את אותה תחושת החסד של נוכחות האל. "
בכל במקרה, הם יישארו בקשר בשני העשורים הבאים באמצעות התכתבויות קבועות, שיחות טלפון וביקורים מזדמנים ככל שהקשר ביניהם גדל. כבר אז נאמר שביל פנה לאב אד בכל משבר בחייו האישיים וברבים מהסכסוכים וההחלטות שהשפיעו על ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים".
למרות שהאב אד היה צעיר בכמה שנים מאשר ביל, הוא הפך להיות הורה פונדקאי עבור ביל, יש לזכור שלביל היה חסך אב וחסך הורי גדול מאוד, אבא נטש אותו בגיל תשע. סנט לואיס היה תמיד ביתו של אד דאולינג, שנולד בגרמניה בשנת 1898, במחלקת מעמד הפועלים הגרמני המכונה באדן, אם כי הדאולינגים לא היו גרמנים.
סבו היגר לסנט לואיס והצליח בעסקיו, הוא הפך לבעל אדמות ושגשג והיה חבר במועצת החינוך של סנט לואיס. אימו של אד הייתה גם אירית, ושני הוריו היו מאוד דתיים. הוא גדל בצל הנסיבות והיה הבכור מבין חמישה ילדים.
אד היה בגובה בינוני, מעט שמנמן , עם אף פאג שהוביל לכך שזכה לכינוי "פאגי." הוא סיים את לימודיו בתיכון פרוכיאלי ואז למד בקולג סנט מרי בקנזס, שם היה קפטן ולוכד של קבוצת הבייסבול. הוא גם שיחק כדור פוטבול בקיץ והיה מספיק טוב כדי להעפיל למשחקים אך יחד עם זאת הקבוצה של בוסטון רד סוקס וגם סנט לואיס בראונס, לא נתנו לו חוזה מקצועני.
לאב דאולינג היה כשרון לכתיבה, והוא היה כתב בסנט לואיס גלובוס-דמוקרט משנת 1917 עד 1918 לפני ששירת בתפקיד טוראי בצבא ארה"ב במלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף בית הספר היוקרתי לעיתונות.
הוא הוסמך לכמורה בשנת 1931 ולקח את נדריו האחרונים כשותף רוחני בסוריה, אגודת ישוע בשנת 1936. בשנת 1932 הוקצה הוא הצטרף במהרה לצוות כתב העת "של "עבודת המלכה". דאולינג הפך גם לסופר פורה של מאמרים דתיים, ואף ישתמש בחלק מהמתנה הזו לפרסם את תכנית ההחלמה של A.A.
האב אד למד על אלכוהוליסטים אנונימיים בסוף שנת 1939 והשתתף במפגש ה- A.A. הראשון שלו מפגש שהיה בשיקגו במרץ 1940. לאחר מכן הוא עזר להעביר כמה מכורים אלכוהוליסטים לתוכנית ובאותו קיץ בסנט לואיס הוא הקים את קבוצת ה- A.A.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
ביל יצר מהפיכה
מהר מאוד זה הפך להיות הדבר החשוב ביותר עבורו והוא זה שיצא לבקר את ג'ק אלכסנדר בהכנותיו של המאמר המפורסם אודות אלכוהוליסטים אנונימיים בחודש מארס בשנת 1941.
זה עזר להכפיל את מספר החברים של החברותא בפחות משנה.
בעוד שכמה אנשי דת הפכו למעודדים נלהבים של ארגון ה- A.A. בשנות הארבעים, האב אד נשא את זה קצת יותר רחוק, למה שניתן לכנות ובצדק חסות וירטואלית.
סיפור אחד מרכזי שהופץ היה על קרלוס ג ', מהעיר איווה, עורך דין שבראשית 1944 ויתר על הכול ויתר לחלוטין על התקווה להחלמה. הסיפור מספר שהוא ירד לסנט לואיס ואיכשהו נפגש עם האב דאולינג, האב אד לקח אותו מייד אל פגישת A.A. ועכשיו מפוכח, הוא חזר לאיווה והקים את הקבוצה הראשונה שם, ונשא גם את המסר הדרמטי של ה- A.A. לכל הקהילות שמסביב לאיווה.
קרלוס כתב לאב אד ב- 5 בפברואר 1945, קרלוס ציין כי ב -24 בפברואר חלפה שנה מאז שהוא פגש את האב אד ונכנס ל- A.A. האב דאולינג היקר הוא כתב לו, כל כך הרבה דברים נפלאים התרחשו מאז שנפגשנו, הסביר קרלוס, כולל פגישה עם כומר אחר שסייע לאנשי ה- A.A.
הם גם קיבלו עידוד מהאב אדוארד ג'י פלנגן, מייסד בויז טאון.
קרלוס אפילו פגש את ביל ווילסון בניו יורק והיה בקשר עם A.A. גברים ונשים באזורים שונים של העיר והמדינה. "זו הייתה שנה נהדרת, הגדולה ביותר בכל החיים שלי ", סיכם קרלוס.
