מי אני

אבל לפני שנוכל לבנות, לפני שנוכל להשתנות, לפני שנוכל לבקר או לחדש את עצמנו, עלינו לדעת מי אנחנו באמת. רדיפה חיצונית לשינוי, החלפת מורים, תרגול יוגה, מדיטציה, ביצוע טקסים או הליכה אחרי גורואים הופכת חסרת משמעות אם איננו מבינים את עצמנו. לא רק שזה חסר משמעות, אלא שגם אלו שאנחנו עוקבים אחריהם עשויים לייעץ לנו להכיר את עצמנו, כי מי שאנחנו משתקף בעולם.

אם אנו מלאים בקנאה, קטנוניות, אמונות טפלות ותאוות בצע, אז אנחנו יוצרים עולם כזה, חברה שבה אנו חיים ומתקשרים כל יום. במסע שלי להבנת האמת, בחיפוש אחר מטרת החיים העליונה, או פשוט לפני נקיטת כל פעולה או יצירת כל קשר בחברה, מה שאני רואה כהכרחי ביותר הוא הצורך להבין את עצמנו. דחיפות זו אינה נובעת מהרצון להשיג מטרה ספציפית, אלא מההכרה העמוקה שלא ניתן לבצע שינוי בחברה, בקשרים או בעבודתנו בלי להבין את עצמנו.

זה לא אומר שהבנת עצמנו תוביל להתנגדות או לבידוד מקשרים. להיפך, אין לזה שום קשר למיקוד בעצמי, באני, או להתנגדות לקבוצה או לפרט כלשהו. אם אנו חסרים הבנה עמוקה של עצמנו, לא מודעים כיצד ולמה אנו חושבים בדרכים מסוימות, לא מבינים במלואם את מקורות התנאים, הפרספקטיבות והאמונות שלנו על אמנות, דת, אומה, קהילה ועצמי, איך נוכל לחשוב בכנות על כל נושא? ללא הכרה בעבר שלנו, ללא הבנה של מקורות וטבע מחשבותינו, החיפוש שלנו הופך לחסר משמעות ופעולותינו חסרות עומק.

בין אם אתה ישראלי או ערבי, ללא קשר לאום או לדת שלך, כל אלה הופכים לחסרי משמעות אם הם לא מושרשים בהבנה עמוקה של עצמך. מסקנה. בסיכומו של דבר, כדי להבין את משמעות החיים ולפענח את מהות התופעות סביבנו, ממלחמות ועוינות בין אומות ועד לקונפליקטים וכאוס, עלינו להתחיל בהבנת עצמנו.

למרות שזה נראה פשוט, זה מאתגר ביותר. לצפות בעצמנו ולהבין לעומק את עצמנו, להכיר כיצד תהליכי המחשבה שלנו פועלים, דורש ערנות ודריכות יוצאת דופן. ככל שאנו נעשים מודעים יותר למורכבות ולעדינות של מחשבותינו ורגשותינו, אנו מרחיבים את הבנתנו לא רק על עצמנו, אלא גם על האנשים סביבנו.

הבנה עצמית היא תהליך למידה דרך אינטראקציה, דרך קשרים עם אחרים. האתגר כאן הוא לעיתים קרובות חוסר הסבלנות שלנו. אנו תמיד רוצים להתקדם במהירות בלי לקחת את הזמן לעצור, לצפות וללמוד על עצמנו.

במקום זאת, אנו משקיעים את כל זמננו בעבודה, משפחה או התחייבויות אחרות עד שאין לנו עוד זמן להרהר על עצמנו. האמת היא, שהאחריות לתגובותינו לחיים מוטלת על כל אדם ולא על אחרים. מאמצים ללכת אחרי גורואים, מערכות פילוסופיות או קריאת ספרים חדשים הופכים חסרי משמעות כאשר איננו באמת מבינים את עצמנו.

אתה יכול לטייל בעולם, אבל בסופו של דבר עליך לחזור ולהתמודד עם עצמך. ומכיוון שרובנו לא מבינים את עצמנו, חקר תהליכי המחשבה, הרגש והפעולה שלנו הופך לקשה ביותר. ככל שנרכוש יותר ידע עצמי, נשיג בהירות.

תהליך זה לעולם לא נגמר. אין נקודת עצירה, אין הישג סופי או מסקנה. כמו נהר שזורם ללא סוף, ככל שנעמיק לתוך עצמנו, נמצא שלווה.

השקט של המחשבה, לא דרך משמעת כפויה, אלא דרך הבנה עצמית עמוקה, מאפשר לאמת להתגלות. רק ברגע השקט הזה יכולים להתקיים אושר ויצירתיות. ללא הבנה וחוויה זו, קריאת ספרים, השתתפות בשיחות או מעורבות בפעילויות הסברה מחזיקים מעט משמעות.

לעומת זאת, אם מישהו יכול להבין באמת את עצמו, ליצור אושר ויצירתיות ולחוות משהו מעבר ליכולות המחשבה, הוא יכול לשנות את קשריו הישירים והאינטימיים עם אחרים ובכך לשנות את העולם בו אנו חיים.