מלאני קליין והתמכרויות | יחסי אובייקט והתפיסה לגבי התמכרויות
מלאני קליין והתמכרויות
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
יחסי אובייקט והתפיסה לגבי התמכרויות
מלאני קליין, אחת מהפסיכואנליטיקאיות החשובות במאה ה-20, פיתחה את תיאוריית יחסי האובייקט, אשר מתמקדת בקשרים המוקדמים בין התינוק והמטפל העיקרי (בדרך כלל האם). קליין וממשיכיה טענו שיחסי האובייקט הללו הם היסוד להתפתחות האישיות והמבנה הפסיכולוגי של האדם.
בגישה של קליין, המונח "אובייקט" מתייחס לאדם או לדבר שאיתו הילד יוצר קשר רגשי. קליין האמינה כי האופן שבו הילד תופס ומתמודד עם האובייקטים הראשוניים (ההורים או הדמויות המטפלות) משפיע על האופן שבו הוא ייצור קשרים עם אנשים אחרים לאורך חייו.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
תיאוריית יחסי אובייקט בהתמכרויות
ביחס להתמכרויות, הגישה של קליין וממשיכיה תתמקד בהבנת התמכרות כהגנה פסיכולוגית שנובעת מקשיים ביצירת קשרים עם אובייקטים פנימיים וחיצוניים. התמכרות יכולה להיתפס כניסיון להימנע מתחושות של חוסר אונים, חרדה או ריקנות הנובעות מקשרים פגומים או לא מספקים עם אובייקטים פנימיים.
מרכיבי המפתח בגישה יחסי אובייקט והתמכרויות:
ממשיכי דרכה של מלאני קליין
ממשיכיה של קליין, כמו דונלד ויניקוט, ג'ון בולבי, ובתי ספר פסיכואנליטיים נוספים, המשיכו לפתח את התיאוריה של יחסי אובייקט וליישמה על הבנת התמכרויות:
גישה זו מציעה שחשוב להבין את ההקשרים הרגשיים והקשרים המוקדמים של המטופל על מנת להתמודד עם התמכרויות בצורה אפקטיבית.
פנטזיות לא מודעות והתמכרויות
פנטזיות לא מודעות הן חלק מרכזי בתיאוריה הפסיכואנליטית של מלאני קליין ובגישה של יחסי אובייקט. פנטזיות אלו הן רעיונות, דימויים ותחושות שקיימים במוח הלא מודע ומשפיעים על ההתנהגות והרגשות של האדם בלי שהוא מודע להם באופן ישיר. ביחס להתמכרות, פנטזיות לא מודעות משחקות תפקיד חשוב בהבנת הדחפים והכוחות הפסיכולוגיים שמניעים את ההתמכרות.
פנטזיות לא מודעות והתמכרות
התמכרות יכולה להיתפס כניסיון לא מודע למלא תחושת ריקנות פנימית. אנשים הסובלים מהתמכרות עשויים לחוות תחושת חוסר או חלל פנימי שהם מנסים למלא באמצעות חומרים או התנהגויות ממכרות. הפנטזיה הלא מודעת עשויה להיות שהחומר או ההתנהגות הממכרת יוכלו למלא את החלל הזה ולספק תחושת מלאות וסיפוק.
השלכה:
הזדהות:
פיצול (Splitting):
הבנת הפנטזיות הלא מודעות והקשרים הפסיכולוגיים המורכבים שמניעים את ההתמכרות יכולה לעזור בטיפול פסיכואנליטי. על ידי הבאת הפנטזיות הלא מודעות למודעות ועבודה עליהן בצורה טיפולית, ניתן לסייע לאנשים להבין את הדחפים והמניעים שלהם, ולהתמודד עם התמכרות בצורה יותר מודעת ומכוונת.
מנגנון הפיצול ביחס להתמכרויות
מנגנון הפיצול (Splitting) הוא אחד ממנגנוני ההגנה הראשוניים המתוארים בתיאוריה הפסיכואנליטית של מלאני קליין וממשיכיה. מנגנון זה מתאפיין בהפרדה קיצונית בין היבטים חיוביים ושליליים של העצמי ושל האובייקטים בסביבה. בתהליך הפיצול, האדם מחלק את העולם הפנימי והחיצוני שלו ל"טוב" ו"רע", במקום לראות את המורכבות והשלמות שבכל אובייקט ובכל חוויה.
מנגנון הפיצול ביחס להתמכרויות
ביחס להתמכרויות, מנגנון הפיצול משחק תפקיד מרכזי בהבנה כיצד אנשים מתמודדים עם רגשות מורכבים וחוויות כואבות:
1. הפרדה בין חוויות חיוביות ושליליות:
אנשים המתמודדים עם התמכרות עשויים לפצל את החוויות שלהם לחוויות חיוביות ושליליות בצורה קיצונית. למשל, השימוש בחומר ממכר נתפס כ"חוויה טובה" שמביאה הקלה וסיפוק מיידי, בעוד שהעולם ללא החומר נתפס כ"רע" ומלא כאב וחרדה. הפיצול הזה מקשה על האדם לראות את ההשפעות השליליות של ההתמכרות ואת היתרונות של חיים ללא התמכרות.
2. פיצול בין העצמי לפני ואחרי השימוש:
מנגנון הפיצול יכול להתבטא גם בפיצול בין העצמי "המשתמש" והעצמי "הלא משתמש". האדם עשוי לראות את עצמו בשני מצבים נפרדים ולא מקושרים: האחד שבו הוא משתמש בחומרים ומרגיש טוב, והשני שבו הוא לא משתמש ומרגיש רע. הפיצול הזה יכול להקשות על האדם לחבר בין החוויות ולהבין את ההשפעות השליליות של ההתמכרות על חייו.
3. הפרדה בין רגשות שליליים וחיוביים:
4. פיצול בין אובייקטים חיצוניים:
האדם עשוי לפצל את האובייקטים החיצוניים בסביבתו ל"טובים" ו"רעים". לדוגמה, אנשים שמהווים תמיכה בהתמכרות יכולים להיתפס כ"טובים", בעוד שאנשים שמנסים לעזור לאדם להיגמל יכולים להיתפס כ"רעים". הפיצול הזה יכול להוביל להתנגדות לטיפול ולתמיכה חיצונית, שכן האובייקטים הנתפסים כ"רעים" מאיימים על החוויה הממכרת.
השלכות הפיצול על הטיפול בהתמכרויות
מנגנון הפיצול מציב אתגרים בטיפול בהתמכרויות, שכן הוא משמר את הקיטוב הרגשי והחווייתי של המטופל. הטיפול חייב להתמודד עם מנגנון הפיצול ולהוביל את המטופל לקראת תפיסה מורכבת ומאוזנת יותר של רגשות וחוויות. הנה כמה דרכים לטיפול:
1. עבודה על אינטגרציה רגשית:
המטפל מסייע למטופל לחבר בין החוויות החיוביות והשליליות, ולהבין שהחיים כוללים קשת רחבה של רגשות וחוויות. העבודה הזו עוזרת לשבור את הדיכוטומיה של "טוב" ו"רע" ולאפשר הבנה מורכבת יותר של העצמי ושל הסביבה.
2. העלאת מודעות למנגנוני הפיצול:
3. חיזוק יכולות התמודדות רגשית:
חלק מהטיפול כולל פיתוח כישורי התמודדות עם רגשות שליליים ותחושות קשות בלי לפנות לחומרים ממכרים. המטפל מלמד את המטופל כלים לניהול רגשות בצורה בריאה ומאוזנת יותר.
4. בניית אמון וביטחון בקשר הטיפולי:
הקשר הטיפולי מספק מרחב בטוח שבו המטופל יכול להתנסות באינטגרציה של חלקי העצמי והחוויות שלו. המטפל משמש כאובייקט מחזיק ומאוזן שמאפשר למטופל לחקור ולהבין את הפיצולים הפנימיים שלו.
באמצעות הבנה והתמודדות עם מנגנון הפיצול, הטיפול יכול לסייע למטופלים בהתמכרות להשיג רמה גבוהה יותר של אינטגרציה רגשית וחווייתית, ובכך להפחית את התלות בחומרים ממכרים ולהוביל לחיים בריאים ומאוזנים יותר.
מנגנון ההזדהות ביחס להתמכרויות
מנגנון ההזדהות (Identification) הוא תהליך פסיכולוגי שבו האדם מפנים תכונות, התנהגויות או עמדות של דמויות משמעותיות בחייו, ומשלב אותן כחלק מהעצמי שלו. ביחס להתמכרויות, מנגנון ההזדהות משחק תפקיד חשוב בהבנה כיצד אנשים מתמודדים עם רגשות ומצבים מורכבים, וכיצד הם עשויים להשתמש בחומרים ממכרים או בהתנהגויות ממכרות כאמצעי להתמודד עם הקשיים הללו.
מנגנון ההזדהות ביחס להתמכרויות
1. הזדהות עם דמויות הוריות או דמויות סמכות:
אנשים עשויים להזדהות עם דמויות משמעותיות בחייהם שהיו בעלי התנהגויות ממכרות. למשל, ילד שגדל בסביבה שבה הורה אחד או שניים היו מכורים עשוי להפנים את ההתנהגויות הללו כחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עשוי לראות בשימוש בחומרים ממכרים דרך להתמודד עם קשיים או כאב, כפי שראה אצל הדמויות המשמעותיות בחייו.
2. הזדהות עם קבוצת השווים:
3. הזדהות עם דמות אידיאלית:
אנשים עשויים להזדהות עם דמות אידיאלית שהם רואים כמודל לחיקוי, כמו סלבריטאים, גיבורי תרבות או דמויות ספרותיות. אם הדמויות הללו מוצגות בתקשורת או בתרבות הפופולרית כמשתמשות בחומרים ממכרים, האדם עשוי לאמץ את ההתנהגויות הללו כחלק מהשאיפה להיות כמו הדמות האידיאלית.
4. הזדהות עם תחושות של כוח ושליטה:
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
דוגמאות לתהליכי הזדהות בהתמכרויות
1. הזדהות עם דמויות הורים:
2. הזדהות עם תרבות פופולרית:
3. הזדהות עם קבוצת שווים:
השלכות ההזדהות על הטיפול בהתמכרויות
הבנת תפקיד ההזדהות בהתמכרויות היא חיונית לטיפול אפקטיבי. הנה כמה דרכים שבהן ניתן לעבוד עם מנגנון ההזדהות בטיפול:
1. חקירת מקורות ההזדהות:
2. עידוד הזדהות עם דמויות חיוביות:
3. בניית זהות עצמית חיובית:
4. פיתוח קבוצות תמיכה בריאות:
מנגנון ההזדהות הוא חלק חשוב בהבנת התמכרויות וכיצד הן מתפתחות ומתמשכות. טיפול שמבוסס על הבנת תהליכי ההזדהות יכול לעזור למטופלים לפתח זהות עצמית בריאה ולמצוא דרכים חלופיות להתמודד עם קשיים ורגשות, ובכך להוביל להחלמה ושיקום.
חזרה כפייתית והתמכרות
החזרה הכפייתית (Repetition Compulsion) היא מושג פסיכואנליטי המתאר את הדחף הלא מודע של האדם לחזור שוב ושוב על דפוסים של חוויות עבר, במיוחד אם הן היו טראומטיות או כואבות, בתקווה לתקן אותן או להתמודד איתן בצורה שונה. התופעה הזו מהווה חלק מרכזי בהבנת ההתנהגות האנושית, במיוחד בהקשרים של טראומה והתמכרות.
חזרה כפייתית והתמכרות
בהקשר של התמכרות, חזרה כפייתית יכולה להסביר מדוע אנשים ממשיכים לחזור על דפוסי השימוש בחומרים ממכרים, גם כשהם יודעים שההתנהגות מזיקה להם. החזרה הכפייתית יכולה לנבוע ממספר גורמים פסיכולוגיים:
1. שחזור טראומה:
2. ניסיון לתיקון עצמי:
3. מנגנוני הגנה:
4. חזרה על דפוסים משפחתיים:
דוגמאות לחזרה כפייתית בהתמכרויות:
1. שחזור התעללות או הזנחה בילדות:
2. התמודדות עם אובדן או אבל:
3. חזרה על דפוסים של יחסים פגומים:
השלכות החזרה הכפייתית על הטיפול בהתמכרויות
הבנת תופעת החזרה הכפייתית חשובה מאוד לטיפול יעיל בהתמכרויות. הנה כמה דרכים שבהן הטיפול יכול להתמודד עם החזרה הכפייתית:
1. העלאת המודעות לדפוסים חוזרים:
2. עבודה על הטראומות מהעבר:
3. פיתוח כישורי התמודדות חדשים:
4. יצירת סביבה תומכת:
החזרה הכפייתית היא תופעה מרכזית בהבנת התמכרויות, והיא מסבירה מדוע אנשים חוזרים על דפוסים מזיקים למרות המודעות לנזק שהם גורמים. טיפול המבוסס על הבנת החזרה הכפייתית יכול לסייע למטופלים לזהות את הדפוסים החוזרים, לעבד את הטראומות מהעבר ולפתח דרכים חדשות ובריאות להתמודדות עם רגשות וקונפליקטים, ובכך להוביל להחלמה ושיקום.
חרדה דפרסיבית והיחס להתמכרויות
החרדה הדפרסיבית (Depressive Anxiety) היא מושג מרכזי בתיאוריה הפסיכואנליטית של מלאני קליין וממשיכיה. מושג זה מתייחס לסוג של חרדה שמקורה בתחושות עמוקות של אשמה, עצב ואובדן, והיא מופיעה לעיתים קרובות בעקבות חוויות של פגיעה בקשרים הראשוניים עם אובייקטים אהובים. החרדה הדפרסיבית קשורה לתחושות של חוסר ערך עצמי ופחד מפני אובדן אהבה ותמיכה.
חרדה דפרסיבית והיחס להתמכרויות
1. התמודדות עם תחושות של אובדן ואשמה:
2. בריחה מהכאב הרגשי:
3. הימנעות מהתמודדות עם רגשות עמוקים:
4. שחזור חוויות פגומות מהעבר:
5. תחושת חוסר ערך עצמי וחיפוש אחר נחמה:
דוגמאות לחרדה דפרסיבית והתמכרויות
1. אובדן הורה בילדות:
אדם שאיבד הורה בגיל צעיר עשוי לחוות תחושות עמוקות של אובדן ואשמה. החרדה הדפרסיבית הנובעת מהאובדן הזה יכולה להוביל לשימוש בחומרים ממכרים בניסיון להקל על הכאב ולהקהות את התחושות הקשות.
2. חוויות של דחייה וביקורתיות בילדות:
3. פרידה כואבת ממערכת יחסים:
השלכות החרדה הדפרסיבית על הטיפול בהתמכרויות
הבנת החרדה הדפרסיבית היא קריטית לטיפול יעיל בהתמכרויות. הנה כמה דרכים שבהן ניתן להתמודד עם החרדה הדפרסיבית בטיפול:
1. עיבוד רגשי והתמודדות עם רגשות עמוקים:
2. בניית תחושת ערך עצמי:
3. פיתוח כישורי התמודדות בריאים:
4. עבודה על הקשרים המשפחתיים והחברתיים:
החרדה הדפרסיבית משחקת תפקיד מרכזי בהתפתחות ובהתמשכות של התמכרויות. הטיפול בהתמכרויות צריך להתמקד בהבנת התחושות העמוקות של אובדן ואשמה, ולעבוד על פיתוח כישורי התמודדות בריאים ושיפור תחושת הערך העצמי. באמצעות תהליך זה, המטופלים יכולים להתגבר על הדחף להשתמש בחומרים ממכרים ולהשיג תחושת רווחה נפשית ואיזון בחייהם.
