על הבודהיזם הוא מלמד כי הסבל נובע מתפיסה מוטעית ומהיאחזות
על הבודהיזם
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
על הבודהיזם
הבודהיזם, מתמקד בהבנה מעמיקה של טבע המציאות והתודעה האנושית. הוא מלמד כי הסבל נובע מתפיסה מוטעית ומהיאחזות בתפיסות שגויות לגבי עצמנו והעולם. הבעיה הבסיסית, על פי תורת הבודהה, היא חוסר היכולת שלנו להכיל את העובדה שהכל נתון לשינוי מתמיד, ואין דבר קבוע ובלתי משתנה עליו נוכל להישען.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
שלושת הסימנים של ההוויה
שלושת הסימנים של ההוויה, כפי שמנוסחים בבודהיזם, הם דוקהה (אי-שביעות רצון או סבל), אניצ'ה (חוסר הקביעות וארעיות) ואנטה (היעדר קיומו של עצמי יציב ונפרד). הבנת עקרונות אלה מהווה בסיס לדרך ההתעוררות והשחרור מהסבל.
הסבל נגרם על ידי ההשתוקקות (טרישנה) הנובעת מבורות לגבי טבע המציאות. אנו נאחזים בתפיסות מוטעות של עצמי קבוע, ומנסים לגרום לדברים להיות כפי שאנו רוצים שיהיו, במקום לקבל אותם כפי שהם. כתוצאה מדפוסים אלה, אנו חווים תסכול ואי-שקט מתמידים.
הבודהיזם מציע את הדרך להשתחררות מהסבל, המכונה "הדרך האמצעית". זוהי דרך הביניים בין הקיצוניות של אסקטיות מחמירה לבין הדוניזם ופריקת עול. המטרה היא לפתח הבנה ישירה של המציאות דרך תרגול רוחני, הכולל תרגול מוסרי, מדיטציה ופיתוח חוכמה.
הארה, או התעוררות רוחנית, היא היעד הסופי. זהו מצב של שחרור מכל בורות והזדהות שגויה, המוביל לשלווה עמוקה וחופש מהסבל. עם זאת, הבודהיזם מדגיש כי הארה אינה בריחה מהעולם, אלא דווקא היכולת לחיות בתוכו מתוך הבנה והשלמה עם טבעו האמיתי.
הבודהה עצמו, לאחר שחווה התעוררות, בחר להמשיך וללמד את הדהרמה (הדרך) לאחרים. הוא ראה זאת כשירות לטובת כל הברואים, מתוך הבנה כי כולם שווים בסבלם ובפוטנציאל שלהם להשתחרר ממנו. מסורת הבודהיזם ממשיכה את דרכו ומזמינה כל אדם לצעוד בנתיב ההתעוררות, תוך כדי שהייה מלאה ואחראית בתוך העולם.
תובנות מרכזיות מהבודהיזם כוללות את ההבנה שכולנו קשורים זה לזה במארג החיים, שהאושר נובע מהשלמה ונדיבות, ושחופש אמיתי נמצא בתוכנו, ולא תלוי בנסיבות חיצוניות. בעוד שמסע ההתעוררות דורש מסירות ומאמץ, הפירות שלו זמינים לכל אחת ואחד – חופש, שמחה טהורה וחמלה אוניברסלית.
העולם שאנו חווים הוא תוצר של תפיסה והשלכה של המודעות שלנו. המציאות כשלעצמה היא שלמה ואחידה, ללא הפרדה בין הסובייקט לאובייקט, בין החווה לחוויה. אולם, המיינד האנושי נוטה להבין את העולם דרך קטגוריות, מושגים ותיאוריות, שמפצלים את המציאות ויוצרים תחושה של נפרדות.
הדרך להתעלות מעבר לתפיסה המוגבלת הזו היא דרך תרגול מדיטציה ומודעות. על ידי התבוננות ישירה בחוויה, ללא שיפוטיות והערכה, ניתן להגיע להבנה עמוקה יותר של הטבע האמיתי של המציאות. זוהי ההבנה שכל הדברים בעולם תלויים זה בזה ומקושרים זה לזה בקשר הדוק ובלתי ניתן לפירוק.
נקודה מרכזית בלימוד הבודהיסטי היא שכל ההופעות הן ארעיות וחסרות קיום עצמאי. כל דבר שאנו תופסים כממשי וקיים כשלעצמו, בעצם נובע מתוך רשת של תנאים וגורמים. לכן, ההיאחזות במושגים ובדעות כאמת מוחלטת היא שורש הסבל. הדרך להשתחרר מהסבל היא להכיר בטבע הזה של הדברים ולהרפות מההיאחזות.
הפרקטיקה של מדיטציה מאפשרת לטפח נוכחות ומודעות בכל רגע. במקום לשקוע בהרהורים על העבר או בדאגות מהעתיד, ניתן להתמקד בהווה ולחוות אותו ישירות. ההווה הוא הממד היחיד שבאמת קיים, והיכולת להיות נוכח בו לחלוטין משחררת מהסבל שנוצר כתוצאה מהמיינד הלא ממושמע.
תובנה מרכזית נוספת היא שהעולם והתופעות השונות בו הם ביטוי של אנרגיה אחת, של מארג החיים השלם. כשמבינים זאת לעומק, מתפתחת גישה של אהבה, חמלה ואחדות כלפי כל היצורים. האדם מכיר בכך שהחוויה האישית שלו והחוויות של אחרים אינן נפרדות, אלא חלק מאותה הוויה יסודית.
המסע הרוחני, אם כן, הוא תנועה ממצב של בורות ונפרדות למצב של הבנה עמוקה ואיחוד. על ידי תרגול של מדיטציה, מודעות וחקירה עצמית, ניתן להתעורר לטבע האמיתי של המציאות, שהיא מעבר למושגים ולתפיסות המוגבלות של המיינד. זוהי ההגשמה של החוכמה והחמלה, שמביאה לשחרור מהסבל ולתחושה עמוקה של שלמות ושלווה.
אמנם, המסע הזה אינו פשוט ודורש מסירות ומאמץ. אך הפירות שצומחים ממנו הם העמוקים והמשמעותיים ביותר שניתן להשיג. הלימוד הבודהיסטי מזמין כל אדם לצאת למסע הזה פנימה, אל תוך נבכי התודעה, ולגלות את האמת הבסיסית על הקיום האנושי ועל המציאות כולה. זוהי הזדמנות יוצאת דופן להתעורר, להשתחרר ולחיות חיים של חופש פנימי ושל הגשמה אמיתית.
מבוא: הבנת הבודהיזם כדרך חיים
הבודהיזם, יותר מאשר דת במובן המסורתי, הוא דרך חיים המבוססת על תובנות עמוקות לגבי טבע הקיום האנושי. זוהי מסורת עתיקת יומין שמקורה בהודו, אך עקרונותיה חוצים גבולות תרבותיים וגיאוגרפיים. בליבת הבודהיזם נמצאת ההבנה של התודעה האנושית והגורמים לסבל, לצד הדרך להשתחרר מהם ולחוות שלווה ואושר אמיתיים. בחינה מעמיקה של תורות הבודהיזם מציעה תובנות מהותיות שיכולות להעשיר ולהעצים את חייו של כל אדם, בלי קשר לרקע או להשקפת עולמו.
שורשי הסבל: בורות והיאחזות
על פי תורת הבודהה, הסבל (דוקהה) נובע בראש ובראשונה מבורות (אווידיה) לגבי טבע המציאות. בורות זו אינה רק חוסר ידע אינטלקטואלי, אלא תפיסה בסיסית ומוטעית שלנו את העולם ואת עצמנו. אנו נוטים לתפוס את העצמי כישות מוצקה ונפרדת, ואת הדברים סביבנו כבעלי קיום עצמאי ויציב. אולם, למעשה, כל התופעות נתונות לשינוי מתמיד (אניצ'ה), והעצמי שאנו מזדהים איתו הוא בעצם תהליך דינמי ונטול מהות עצמית (אנטה). כתוצאה מבורות זו, אנו מפתחים היאחזות (טרישנה) בדברים מסוימים וסלידה מאחרים, ונלכדים בסבל הנובע מהפער בין הציפיות שלנו למציאות בפועל.
דוקהה, אניצ'ה ואנטה: שלושת הסימנים של ההוויה
הבודהה לימד על שלושה מאפיינים בסיסיים של הקיום, המכונים "שלושת הסימנים של ההוויה". הראשון הוא דוקהה, שמתייחס לאי-שביעות הרצון הבסיסית הטבועה בחיים. גם כשאנו חווים הנאה או אושר זמניים, תמיד מתלווה אליהם חוסר סיפוק מסוים, מכיוון שכל התנסות חיובית סופה להסתיים. המאפיין השני הוא אניצ'ה, המצביע על חוסר הקביעות וההשתנות המתמדת של כל הדברים. שום דבר אינו נשאר כפי שהוא לנצח – לא הגוף שלנו, לא המחשבות והרגשות, ולא שום דבר בעולם החיצוני. לבסוף, אנטה מתייחס להיעדר הקיום העצמאי והנפרד של הדברים. כל פרט במציאות מתקיים ומוגדר רק ביחס לאינספור גורמים אחרים, ואין לו מהות משל עצמו. שלושת המאפיינים הללו מהווים את הבסיס להבנת המציאות כפי שהיא באמת, מעבר לאשליה של העצמי הנפרד.
הדרך לשחרור: הדרך האמצעית והאימון בשמונה השלבים
הבודהה לא רק ניתח את הסבל ואת שורשיו, אלא גם הציע דרך מעשית להשתחרר ממנו. דרך זו מכונה "הדרך האמצעית", כיוון שהיא ממוקמת בין שני הקצוות של התמכרות לתענוגות חושיים מחד, ואסקטיות קיצונית מאידך. הדרך האמצעית כוללת שמונה היבטים או שלבים: תפיסה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון. כל אחד משלבים אלה מתייחס לאימון ולטיפוח של היבט אחר בחיינו – החל מהתפיסה האינטלקטואלית, דרך התנהגות מוסרית והתנהלות בעולם, ועד אימון התודעה במדיטציה. על ידי עבודה מתמדת ומסורה על פי עקרונות אלה, ניתן להחליש ולבסוף לעקור מהשורש את הגורמים המנטליים לסבל, ולזכות בחופש פנימי ובחוויה של שלום ושלווה.
ויפאסנה: התבוננות עמוקה במציאות
אחת השיטות המרכזיות בבודהיזם לטיפוח הבנה ישירה של טבע הדברים היא ויפאסנה, או מדיטציית התובנה. בתרגול זה, המתבונן מפנה את תשומת לבו פנימה ובוחן בקפידה את החוויות הגופניות, המנטליות והרגשיות העולות ויורדות בזרם התודעה. באמצעות התבוננות קשובה וחקרנית, הוא מפתח הבנה בלתי אמצעית של האופן שבו כל התופעות מתהוות ונעלמות מרגע לרגע, בכפוף לשלושת הסימנים של דוקהה, אניצ'ה ואנטה. לאט לאט, תרגול זה מחליש את האשליה של "אני" נפרד ועצמאי, ומאפשר לתובנה העמוקה של "לא-עצמי" להתבסס בתודעה. כשההזדהות עם העצמי הזמני והמותנה נחלשת, וההבנה של הטבע הבסיסי של המציאות מעמיקה, הלב משתחרר מסבל ומתמלא בחופש, אהבה וחמלה לכל היצורים.
מהאישי לאוניברסלי: חמלה לכל הברואים
תובנותיו של הבודהה לגבי טבע הסבל והדרך לחופש אינן רלוונטיות רק ברמת הפרט, אלא לכלל המין האנושי ואף לכל צורות החיים. ההכרה בכך שכל היצורים שותפים לאותה מהות בסיסית, ולאותה שאיפה בסיסית להימנע מסבל ולחוות אושר, מובילה לפיתוח חמלה אוניברסלית. ככל שהבנתנו העמוקה בטבע המציאות מבשילה, כך אנו מכירים בקשר ההדוק המחבר את כולנו מעבר לגבולות מלאכותיים של "אני" ו"אחר". המסע של יחיד להתעוררות מלווה בהכרח במחויבות להקלה על סבלם של אחרים, ובשאיפה להעניק את מתנת הדהרמה, או הלימוד הרוחני, לכל מי שמוכן לה. זוהי המשמעות העמוקה של הנדיבות והשירות לזולת, כפי שבאה לידי ביטוי בחייו ובפועלו של הבודהה עצמו, ובמסורת שהמשיכה אחריו לאורך הדורות.
דהרמה בחיי היומיום: יישום תורת הבודהה בעולם המודרני
העיקרון המנחה בבודהיזם הוא שהשחרור מסבל וההגשמה העמוקה ביותר של הפוטנציאל האנושי אינם שמורים למתי מעט נבחרים, אלא נגישים לכל מי שבוחר לצעוד בדרך. עם זאת, מסע זה דורש מחויבות, סבלנות ועקביות. יישום עקרונות הדהרמה בחיי היומיום יכול להתחיל בצעדים קטנים אך משמעותיים – טיפוח נוכחות קשובה בפעילויות היומיומיות, פיתוח יחס אוהד וסלחני יותר כלפי עצמנו וכלפי אחרים, וחקירה כנה של טבע החוויה האנושית. ככל שנתרגל בהדרגה, נוכל להעמיק את ההבנה התאורטית לצד הגשמה מעשית של ערכי החוכמה והחמלה בכל תחומי החיים. העדות החיה של מורים ותלמידים בבודהיזם לאורך הדורות מראה שהתהליך אמנם ארוך ומאתגר לעתים, אך הפירות שלו – שחרור, שלווה ושמחה טהורה – הם המתנות הגדולות ביותר שאדם יכול להעניק לעצמו ולעולם.
בית ספר לחיים
הבודהיזם מהווה מפה מעמיקה ומפורטת להבנת נפש האדם והמציאות כולה, עם הדרכה מעשית לחיים של חוכמה, חמלה ושלווה. זוהי מסורת עתיקה ועם זאת רלוונטית להפליא לאתגרי העולם המודרני, המזמינה אותנו למסע פנימי מאתגר ומתגמל מעבר לאשליות ופחדים, לעבר תובנה חודרת וחופש אמיתי. בעוד שניתן לראות בבודהיזם דת, פילוסופיה או דרך חיים, אולי ההגדרה המדויקת ביותר תהיה "בית ספר לחיים" – מערכת של חקירה מעמיקה ותרגול שיטתי שמטרתם להוציא מהכוח אל הפועל את מיטב הפוטנציאל הגלום בנו. ההזמנה לצעוד בדרך זו פתוחה בפני כל אדם, ללא הבדל גזע, מין, מעמד או אמונה. כל שנדרש הוא נכונות כנה להתמודד עם אתגר ההתעוררות, ולחקור בעצמנו את הסוגיות העמוקות והמהותיות ביותר של הקיום האנושי. צעד אחר צעד, הבודהיזם מזמין אותנו להשיל את כבלי הבורות, הפחד והסבל, ולגלות את החופש והשלום הפנימי שתמיד היו נחלתנו הטבעית.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
מעבר לאשליית הנפרדות: המסע אל ההבנה העמוקה של המציאות
תפיסת העולם המוגבלת של המיינד האנושי
העולם שאנו חווים נתפס דרך הפילטרים של התודעה שלנו. המציאות כשלעצמה היא אחידה ושלמה, ללא הפרדה בין הסובייקט הנתפס לאובייקט התופס. אולם, המיינד האנושי נוטה באופן טבעי לקטלג, להגדיר ולהמשיג את המציאות, ובכך יוצר תחושה של נפרדות והבחנה בין "אני" ל"אחר", בין פנים לחוץ. הקטגוריות, המושגים והתיאוריות שדרכם אנו מבינים את העולם הם כמו מפה שמנסה לתאר טריטוריה – הם יכולים להיות שימושיים לניווט, אך הם אינם הטריטוריה עצמה. כאשר מתבוננים בעולם דרך עדשה מושגית, מפספסים את המהות האמיתית שלו, שהיא מעבר לכל הגדרה והמשגה.
הדרך להתעלות מעבר לתפיסה המוגבלת
הדרך להשתחרר מהתפיסה המוגבלת של המיינד ולהגיע להבנה עמוקה יותר של הטבע האמיתי של המציאות עוברת דרך תרגול רוחני של מדיטציה ופיתוח מודעות. מדיטציה מאפשרת להתבונן בחוויה הישירה, כפי שהיא מתרחשת ברגע הזה, מבלי לפרש, לשפוט או להעריך אותה. כאשר מתרגלים התבוננות טהורה שכזו, ללא הסינון של המושגים והרעיונות, נחשפת התמונה המלאה של המציאות. ניתן לראות בבהירות את הקשר ההדוק והבלתי ניתן לפירוק בין כל הדברים בעולם, את הרשת העדינה של תנאים וגורמים שמרכיבה כל תופעה. כל מה שנדמה כבעל קיום נפרד ועצמאי מתגלה כחלק בלתי נפרד ממארג החיים השלם.
הארעיות וחוסר הקיום העצמאי של התופעות
אחת התובנות המרכזיות בלימוד הבודהיסטי היא שכל הדברים בעולם הם ארעיים וחסרי קיום עצמאי. כל תופעה שאנו חווים, בין אם פיזית או מנטלית, מתהווה ומתפוגגת בזרם בלתי פוסק, ללא מהות קבועה ובלתי משתנה. מה שנדמה כיציב ומוצק למעשה נובע מתוך שטף של תנאים וגורמים משתנים. כאשר אדם מבין זאת לעומק, הוא מכיר בכך שכל ההיאחזויות שלו – בדברים חיצוניים, ברעיונות, בתפיסת העצמי – הן בסופו של דבר חסרות בסיס. ההיאחזות בתפיסות ובמושגים כאילו הם אמת מוחלטת ובלתי משתנה היא שורש הסבל האנושי. הדרך לשחרור עוברת דרך הכרה בטבע הזה של הדברים וויתור על ההיאחזות.
טיפוח הנוכחות וההתמקדות בהווה
אחד הכלים המרכזיים בפרקטיקה הרוחנית הוא טיפוח נוכחות ומודעות בהווה. המיינד האנושי נוטה לרוב לנדוד אל העבר או להשליך את עצמו אל העתיד, ובכך מאבד את הקשר עם המתרחש כאן ועכשיו. באמצעות תרגול מדיטציה, לומדים להתמקד בנשימה, בתחושות הגוף, במחשבות וברגשות כפי שהם צצים ברגע הנוכחי. ההתמקדות בהווה מאפשרת לחוות את המציאות באופן בלתי אמצעי, ללא הסינון והעיוותים של המחשבות והזיכרונות. ככל שמעמיקים את היכולת להיות נוכחים, כך משתחררים מהסבל הנגרם על ידי המיינד הלא ממושמע, שתועה בין עבר לעתיד. ההכרה שההווה הוא הממד היחיד שבאמת קיים מאפשרת לחיות בצורה חופשית ומלאה יותר.
הבנת האחדות והקשר בין כל הדברים
ככל שמעמיקים בתרגול הרוחני, מתחילה להתגלות ההבנה שכל הדברים בעולם הם ביטויים שונים של אותה אנרגיה בסיסית. כל התופעות וההתרחשויות הן כמו גלים על פני הים – נראות נפרדות זו מזו, אך בבסיסן הן עשויות מאותו מים. כשמבינים שהמציאות כולה היא למעשה מארג אחד שלם, מתפתחת באופן טבעי גישה של אהבה, חמלה ואחדות כלפי כל היצורים החיים. האדם מכיר בכך שהגבולות בין "אני" ל"אחר" הם שרירותיים ומלאכותיים, ושכל החוויות – שלו ושל אחרים – הן חלק מאותה הוויה בסיסית. הבנה זו מביאה לידי ביטוי את התובנה העמוקה של הבודהיזם, הלא היא "אי-העצמי" – ההכרה שאין עצמי נפרד ובלתי תלוי, אלא רק תהליך מתמשך של גורמים מותנים.
המסע אל השחרור מהסבל
המסע הרוחני, לפי התפיסה הבודהיסטית, הוא תהליך של התעוררות והשתחררות מהבורות וההיאחזות שמולידות סבל. זהו מעבר הדרגתי ממצב של נפרדות, בלבול וכאב למצב של הבנה עמוקה, אחדות ושלווה. הדרך עוברת דרך תרגול קבוע ומחויב של מדיטציה, חקירה עצמית ופיתוח תובנה. בהדרגה, מתפוגגות האשליות של המיינד ונחשפת הבהירות הטבעית של התודעה. האדם לומד לראות את המציאות כפי שהיא, מעבר למסכים ולפילטרים של המושגים והרעיונות. זוהי התעוררות לאמת הבסיסית של הקיום, שבה החוכמה והחמלה משתלבות לכדי שלמות. השחרור מהסבל אינו מצב סטטי שמושג באחת, אלא תהליך דינמי שמתרחש בכל רגע ורגע, עם כל נשימה.
הזמנה למסע פנימי של גילוי
הלימוד הבודהיסטי הוא הזמנה לכל אדם לצאת אל המסע הפנימי העמוק ביותר שניתן להעלות על הדעת. זהו מסע של חקירה כנה ואמיצה אל תוך נבכי הלב והתודעה, אל עבר ההבנה המלאה של הקיום עצמו. זוהי הזדמנות יוצאת דופן להניח בצד את כל הידוע והמוכר, ולהעז לבחון את המציאות בעיניים בהירות וטריות. הדרך אמנם דורשת מסירות, משמעת עצמית ונחישות, אך הפירות שהיא מניבה הם המתנות היקרות מפז. המתרגל זוכה לחופש אמיתי מהסבל, לתחושת שחרור עמוקה, ולחוויה בלתי אמצעית של השלם והאינסוף. זהו מעבר מחיים של שעבוד ומאבק לחיים של חופש, יצירתיות וזרימה. ההתעוררות הזו, אל האמת של הלב, היא ההישג הגדול ביותר שאליו יכול אדם לשאוף.
לסיכום, המסר המהותי של הבודהיזם הוא שהדרך אל האושר, השלווה והשלמות האמיתית עוברת דרך הכרת הטבע האמיתי של המציאות והתודעה. זוהי הכרה שאינה אינטלקטואלית בלבד, אלא התנסות ישירה וחיה. באמצעות תרגול מתמשך ומסור, כל אדם יכול להתעורר מחלום הנפרדות, ולגלות את החופש, האהבה והחוכמה הטמונים בליבת ההוויה. המסע הזה, אל עבר הלב, הוא אולי המסע המשמעותי ביותר שניתן לקחת. זוהי ההזדמנות לחיות חיים של הגשמה אמיתית, חיבור עמוק והשתתפות מלאה במחול הקסום והמופלא של החיים.
תובנות מרכזיות בבודהיזם:
1. כולנו מחוברים ומהווים חלק ממערכת אחת גדולה של הקיום.
2. התודעה האישית שלנו היא רק חלק קטן מתוך תמונה גדולה יותר.
3. השאיפה לאחוז בקבוע ולהימנע מחוסר הקביעות היא המקור לסבל.
4. האגו הוא בסך הכל אשליה ולא מהווה את מהותנו האמיתית.
5. ההשתוקקות (טרישנה) היא הגורם למצוקה והיא נובעת מתפיסה מוטעית של המציאות.
6. כדי להשתחרר מהסבל עלינו להבין לעומק את טבע המציאות.
7. ניתן להתעורר ולחוות את המציאות ללא העיוותים של התודעה.
8. החופש נמצא בוויתור והרפיה ולא בהיאחזות ובשליטה.
9. כולנו בעלי פוטנציאל להתעוררות ולחוויית הנירוונה.
10. הדרך להשתחרר מהסבל היא על ידי הבנה, חמלה ותרגול רוחני.
11. העולם הוא בדיוק המצב בין העולם ואת המצבות שלו. אם אין עיון בעולם הזה, השם לא יעשה שום שינוי.
12. אם אתה מתחיל להגיד שקר לכל מי שאתה מכיר, אתה צריך להגיד יותר שקרים כדי להסתיר את האמת.
13. סמאדי משמעותו להיות נוכח ברגע הזה, כי זה היום היחיד שקיים.
14. אם תחקור היטב את תהליך החוויה, תגלה שהחוויה זהה לחווה.
15. כשמגיעים לנירוונה, מגיעים לבית של קורונה או אהבה, שבה לא מבדילים בין אף אחד.
16. כשאתה מבין שאתה לא יכול להגדיר את עצמך דרך מושגים, אתה מגיע למצב של נירוונה.
17. הידע וההחלטה הם לא דברים נפרדים, הם אחד.
18. לא ניתן להשתמש במושגים כדי להבין באמת את העולם. כל הגדרה או תיאוריה תמיד תהיה חלקית.
עצות בודהיסטיות מעשיות:
1. התבוננו פנימה וחקרו את הנחות היסוד שלכם לגבי עצמכם והמציאות.
2. אל תברחו מקשיים ואתגרים, אלא ראו בהם הזדמנות ללמידה וצמיחה.
3. טפחו מודעות קשובה לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות.
4. שחררו את הצורך לשלוט ולהיאחז, ואפשרו לדברים להיות כפי שהם.
5. פתחו את ליבכם לחמלה כלפי עצמכם וכלפי הזולת.
6. הקדישו זמן לתרגול מדיטציה ולטיפוח שלווה פנימית.
7. היו נוכחים ברגע הזה, כי זה הרגע היחיד שבאמת קיים.
8. אל תנסו להגדיר את עצמכם או את העולם דרך מושגים ותיאוריות. הם תמיד יהיו חלקיים ומוגבלים.
9. חוו את החוויה עצמה ללא הפרדה בין החווה לחוויה.
10. טפחו אהבה ואחדות כלפי כל היצורים, ללא הבדל וללא הפרדה.
11. שימו לב שכל מה שקיים בעולם תלוי בדברים אחרים ומקושר אליהם. שום דבר לא עומד בפני עצמו.
12. התבוננו בעולם ישירות, ללא פרשנות או שיפוטיות, כדי לראות את הטבע האמיתי שלו.
מנטרות לדיבור עצמי:
1. במקום "אני תקוע", אמרו: "אני בדרך למצוא את הפתרון הנכון עבורי".
2. במקום "אני לא מספיק טוב", אמרו: "אני עושה את מיטב יכולתי ואני משתפר בכל יום".
3. במקום "אני לבד בזה", אמרו: "יש לי תמיכה ועזרה מהיקום ומהאנשים שאוהבים אותי".
4. במקום "אני חייב להיות מושלם", אמרו: "אני מקבל את עצמי כפי שאני, עם החולשות והחוזקות שלי".
5. במקום "זה בלתי אפשרי", אמרו: "אני מוכן להתמודד עם האתגר הזה צעד אחר צעד".
