גמילה מהרואין – ג'ורדון פיטרסון ורוברט קנדי שהיה נרקומן
ג'ורדון פיטרסון ורוברט קנדי
הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי
גמילה במרכז הוליסטי יוקרתי בתאילנד ובישראל
ד"ר מזרחי אברהם מייסד טאותרפיה
גמילה מהרואין
ג'ורדון פיטרסון מראיין את רוברט קנדי שהיה נרקומן על שיטת 12 הצעדים והדרך
רוברט קנדי ג'וניור בהחלמה מהתמכרותו להרואין באמצעות התמרה רוחנית, אמונה תמידית וחיבור לתוכנית 12 הצעדים. הנה הסיפור שלו בראיון עם ג'ורדן ב. פיטרסון בפודקאסט שלו ב-5 ביוני 2023. פיטרסון שהחלים בעצמו וכמעט מת מהתמכרות לכדורי מרשם אומר לו: אמרת משהו מעניין גם. אמרת שכשהמשכת בתוכנית, התחלת להחלים בעצמך.
מרכז הוליסטי לטיפול בטראומה, התמכרויות וחוסר איזון נפשי בתאילנד
"בואו לתחילת המסע לחופש מהתמכרות לאלכוהול, סמים, כדורים ותגלו מחדש את חייכם בחיבוק השקט של "DaoTherapy Rehab בתאילנד—במקום שבו ריפוי הוליסטי פוגש החלמה מעצימה."
פיטרסון: ונקלעת לשימוש בסמים מצד זה. באיזה גיל התחלת?
דרך עבודה פנימית וההתעוררות ודרך ההחלמה שלך ב-12 הצעדים הצלחת לעשות שינוי בחיים לאחר שמילדות לא יכולת לתפקד בבית הספר, לא עם הרצח של אביך ועוד.
אז האם תוכל להרחיב קצת יותר על מה קרה שם?
קנדי: לא יכולתי לשבת במקום ולא הצלחתי להתרכז והתחלתי את זה אחרי שאבי מת. התמכרתי להרואין וזה אפשר לי להתרכז. עברתי מהתחתית של הכיתה לראשה. אז יכולתי לשבת בשקט ולקרוא. אז אני לא יודע. אני חושב שאם הייתי ילד היום, כנראה שהיו מאבחנים אותי כמי שיש לו ADHD. ואז, אתה יודע, מטפלים בי עם אדרל או ריטלין או קונצרטה, וזה כנראה היה משפיע באותה המידה, אני מניח. אני לא יודע, אבל אני מדמיין שכן.
פיטרסון: ונקלעת לשימוש בסמים מצד זה. באיזה גיל התחלת?
קנדי: הייתי בן 15.
פיטרסון: היית בן 15. ונעצרת בשלב מסוים, אם אני זוכר נכון. ואז, איך זה הסתדר בסוף?
קנדי משתחרר מההתמכרות: התנזרתי בספטמבר 1983. נעצרתי. נכנסתי לתוכנית של 12 הצעדים. ואני הולך גם היום לפגישות, אני הולך לפגישות כל יום עדיין 40 שנה אחר כך.
פיטרסון: למה אתה עדיין עושה את זה? מה טוב עשה לך?
קנדי: האובססיה, האובססיה שהייתה לי, דרך אגב, בזמן שהייתי מכור, לא הייתי מאושר במצב הזה. וידעתי שזה רע לי וניסיתי באופן קבוע, בכנות להפסיק כל הזמן. אבל לא הצלחתי. והייתה לי את מה שאני מחשיב כרצון ברזל. ויתרתי על ממתקים, הייתי עושה צומות, כשהייתי בן 12. ולא אכלתי ממתקים שוב עד שהייתי בקולג'. ויתרתי על קינוחים בשנה שלאחר מכן, ולא אכלתי קינוח נוסף עד שהייתי בקולג'. הייתי עושה ספורט הייתי משחק רוגבי בקולג'. ניסיתי להשמין והתחלתי לאכול שוב קינוחים וממתקים. הרגשתי שאני יכול לעשות הכל בעזרת רצוני. אבל ההתמכרות, ההתמכרות לסמים, הייתה לחלוטין חסינה לזה.
אז, הגעתי בשנות ה-'80 ו-'83. אתה יודע שמטרת תוכנית של 12 הצעדים בסופו של דבר היא להשתמש במשמעת של עשיית שירות כדי לעורר התעוררות רוחנית. אם תסתכל על ההתמכרות, זו בעצם הדרך לקיצור לתמיכה רוחנית. לכולנו יש חור שחור גדול בנשמה, בגודל של אלוהים שבתוכנו שאנו מנסים למלא עם כל מיני דברים. ומכורים מהי ההתמכרות, ההתמכרות היא הרגל קבוע לנסות למלא את החור השחור הזה עם דברים שמשפיעים על התודעה ועל מצב הרוח, ואת הדרך שאתה מרגיש לגבי עצמך.
זה תמיד עם דברים שהם מגיעים מבחוץ, בין אם מדובר בסמים או במין או בכל דבר אחר. המוח שלי היה באמת כמו בית מרקחת לנוסחאות. אני יכולתי להפוך כל דבר לסם, כולל גלידה או טיפוס סלעים או קיאקים או קניות, או כל דבר אחר. אם תסתכל על ההתמכרות באופן הזה, זה חיפוש אינסופי, המכורים מחפשים כל הזמן קשר רוחני שאין להם דרך חומרים, אנשים, מקומות, או דברים.
התרופה היחידה להתמכרות היא התמרה רוחנית פיטרסון: ידוע זה שנים בקרב חוקרי אלכוהול, בין אם הם דתיים או אתאיסטים כאחד, שהדרך הבטוחה היחידה לטיפול בהתמכרות לאלכוהול היא בדרך כלל דרך משהו שמתקרב להתמרה רוחנית.
אף אחד לא יודע למה זה כך, אבל הרעיונות שהצגת הם חלק מהתיאוריות שמסביב לזה. וכך הייתה גם איי.איי., והיא המשיכה להיות אבן דרך, עבורך למשהו שמתקרב לפיתוח רוחני? והאם נשארת במסגרת זו, או שאתה הולך מעבר לזה מהצד הדתי?
ג'ורדן פיטרסון על מצטט לקנדי על התמכרות והתמרה רוחנית.
תלמדו עם המקצוענים ביותר
מסלולי הלימודים של טאותרפיה
"אנחנו לא בני אדם שחווים חוויה רוחנית; אנחנו יצורים רוחניים בעלי חוויה אנושית"
קנדי: אתה לא יכול לחיות מההצלחות של ההתעוררות הרוחנית. אז אתה צריך לחדש אותה כל יום מחדש. אתה צריך כל יום להתעורר. הנטייה שלי, לא לחשוב ככה, כשאתה נהיה נקי לראשונה, החיים שלך, ההתמכרות מקטינה ומצמצמת את החיים שלך מאוד. זה מניע אותך לבדידות.
פגמי האופי שלך הופכים לגדולים יותר ויותר. אני הייתי אריזה של פגמים כשהייתי מכור והייתי מאכיל אותם כל הזמן. זה היה האופן שבו התמודדתי עם הריקנות הפנימית שלי. בעשייה הזו אתה הופך להיות כל כך אגוצנטרי ואתה מנותק מכל הקשרים שלך. כל המכורים מגיעים לבדידות, בין אם זה בתאי כלא או בארונות או בשירותים אתה לבד במהלך מסיבות או בכל מקום שהוא.
תוכנית 12 הצעדים עוסקת בחידוש הקשר שלך לקבוצה ולקהילה. אלוהים מדבר איתנו כנראה בצורה הברורה ביותר דרך בני אדם אחרים. כל בן אדם, אפילו מישהו שעשה לך את אצבע כשאתה נוהג ברחוב, אלוהים מדבר איתך דרכו. ואתה צריך להסתכל על זה באופן הזה ולומר, מה אני אמור ללמוד מהחוויה הזו? איי.איי. היא דרך לעבוד עם תוכנית 12 הצעדים. אני לא רוצה לדבר על תוכנית אחת מסוימת. זו משמעת שמחברת אותך שוב ושוב לקבוצה ולקהילה.
המאבק שלי לשמור על ניקיון מסמים נראה לי, אני חושב שרוב המכורים חווים את אותה תגובה שהייתה ויש לי, זה שכשאתה מגיע לתוכנית, והחיים שלך מיד משתפרים. אחד, כי אתה כבר לא מזוקן כל הזמן והאנשים מתחילים לסמוך עליך. אתה הופך להיות אמין. אתה צריך להפסיק לשקר ולעשות את כל הדברים האחרים והחיים שלך מתרחבים מהר מאוד. הנטייה שלך, ברגע שאתה מתחיל לזוז שוב והכסף והמתנות מתחילים לזרום, הנטייה שלך לומר, תודה אלוהים, כעת יש לי את זה מכאן והלאה אסתדר בלעדיך. ואז לקחת את ההגה של המכונית ולנהוג אל עבר המצוק שוב ולקפוץ לתהום.
פיטרסון "כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה."
מה אתה חושב על ענווה קנדי?
השאלה עם אלכוהוליזם והתמכרות היא על שימוש לרעה בכוח. זה שימוש לרעה בכל כוח שיש לך, בין אם זה מראה טוב או קשרים או השכלה או עושר או כל דבר אחר. לכולנו יש כמה כוח ואם אתה מכור, אתה הולך להשתמש בזה לטובת האינטרסים שלך במקום לטובת האמת ואלוהים.
אז האתגר האישי הוא פעם שכל הדברים הטובים מתחילים לקרות, אתה מגיע מחדש על ברכיים נואש ואומר בסדר אני מוכן להעביר הכל הלאה לעוד אנשים שסובלים. אני אומר לעצמי שוב ושוב שאני הולך למסור את החיים שלי לכוח רוחני, או איך שתרצה לקרוא לו. אבל כל פעם התחושה שאתה בורא את הטוב חוזרת אליך שוב ואתה לוקח שליטה שוב בחזרה ואז שוב משתמש בכוח לרעה ושוב צריך להתמסר לדרך ולכוח העליון.
פיטרסון שואל: אז השאלה היא איך אתה חי עם כוח כשהכוח באמת זורם לחיים שלך? ולא עושה בו שימוש לרעה, איך אתה לא מחכה שאלוהים יעניש אותך, או מה שנקרא השפלה שתוריד אותך שוב על הברכיים . איך מגיעים לענווה מהסוג הזה.
קנדי עונה: זו משמעת, וכדי לחיות באופן הזה אתה צריך להתעורר כל יום ולומר לאלוהים או לכוח העליון שאני מוכן למסור את חיי גם היום, ולוותר על השליטה בכל יום מחדש.
מה זה לגדול במשפחת קנדי פיטרסון שואל: האם זה גם עזר לך? אחת הדברים שאני מאוד סקרן לדעת לגביך זה את היתרונות והחסרונות של לגדול במשפחת קנדי. אתה חלק ממשפחה היסטורית עם שם והשפעה יוצאת דופן בנוף הציבורי, ולכן יש שם המון הזדמנויות ומלכודות, בבירור, ואני מניח שהמלכודות יהיו קשורות לסוג הגאווה שדיברת עליה, ליכולת לקחת דברים לידיים שלך ולפעול באופן שימושי.
האם האתוס של 12 הצעדים והחיפוש אחר רוחניות שתיארת עזרו גם לך להתמודד עם הסכנות והמלכודות של להיות חלק ממשפחת הקנדי?
קנדי: מבחינת 12 הצעדים זה לא משנה איפה גדלת מי אתה, מי היו ההורים שלך, אלא אך ורק מה אתה רוצה לעשות עם הבעיה שלך. אבל אני חושב שלהיות חלק מהמשפחה שלי נתן לי יותר גישה לכוח. שזה אומר יותר גישה לכוח שניתן להשתמש בו לרעה. אבל גם זה נתן לי עמידות, זמן התאוששות קצרה יחסית, ויותר הזדמנויות לשדר את האשליה שאני באמת שולט בחיי. ושאני אחראי לדברים הטובים שקורים לי בחיים.
אנשים אומרים לי שנולדתי בבסיס פוליטי ואז אתה חושב שזה שלך. אתה יכול לשכנע את עצמך שהדברים הטובים שקורים לך הם בזכותך. זה לא לגמרי נכון. אני ידעתי כשהתנזרתי מסמים ואלכוהול שהייתי צריך לעבור התעוררות רוחנית כי ידעתי שהייתי צריך לעבור שיקום רוחני עמוק. אני לא רציתי להיות האדם שהייתי. אני לא רציתי להיות מכור, נרקומן ואדם שמרגיש שהוא רוצה סמים כל הזמן אבל עדיין בקונפליקט ומתנגד להם.
קנדי לפיטרסון רציתי להיות אחד מהאנשים הפשוטים שקמים כל בוקר ונושקים לאישה והולכים לעבודה ולא חושבים על הרואין כל היום. זו הייתה קללה עבורי. ולכן ידעתי שאני צריך לעבור מין שיקום רוחני עמוק. ידעתי הרבה על היסטוריה. קראתי את חיי הקדושים. ידעתי שאנשים כמו סנט אוגוסטין שהובילו צעירים וצעירות שעברו חיים בזויים, ודרכם עברו התמרה רוחנית והתרחקו מכל זה.
היה לי חבר שהיה אחד מחבריו הטובים ביותר של אחי. אח שמת ממחלת ההתמכרות. אבל הוא השתמש בסמים באותו האופן שבו עשיתי גם אני וגם אחי ואז הוא הפך לכומר. הצטרף לכנסיית האיחוד והמשיך לבלות איתנו אבל כבר לא רצה לקחת סמים. הוא היה מצטט את הדברים שלו ועל מה שהוא עושה ועזר לו, וכו', אבל הוא לא היה מושך בכלל לא חוויתי משיכה למה שיש לו להציע. אבל רק שהתעוררתי נזכרתי בו ועל האובססיה שנעלמה לו לחלוטין וידעתי שהייתה לו את אותה אובססיה שהייתה לי.
אני חושב, כלומר באותה תקופה חשבתי, וזה הולך להיות לא נעים אבל חשבתי באותו הזמן שהייתי מעדיף למות מאשר להיות כומר. אבל, הייתי מאחל לעצמי בכל זאת שאוכל לקבל משהו ממה שהיה לו, מה שהיה לו, מה שהוא קיבל מהחוויה הרוחנית הזו.
ההיסטוריה של תוכנית 12 הצעדים והדרך שלי לרוחניות, הייתה דרך תוכנית 12 הצעדים. ב-12 הצעדים חוויתי משיכה לדרך בצורה יוצאת דופן. הדרך שבה הם פועלים היא שהם מעוררים. ביל ווילסון היה האיש הראשון. הייתה קבוצה אחרת לפני איי.איי. שנקראה הקבוצה של אוקספורד שהיו לה שישה שלבים. ששת השלבים האלה היו דומים מאוד ל-12 הצעדים, הם נועדו לעורר התעוררות רוחנית. וביל וילסון עבר התעוררות רוחנית.
הרעב שלו לאלכוהול נעלם לו לחלוטין, זה נמחק, פשוט בוטל. זה היה כאילו לעולם לא היה לו. אז הוא המשיך עם חייו והיה איש עסקים והפעם הזו שהוא הפסיק לשתות הצליח מאוד.
הייתה לו עסקה לעשות, לקנות את חברת האש של פיירסטון שהביאה אותו לאקרון, אוהיו. והוא שם את כל הכסף שלו בעסקה הזו, העסקה הזו נפלה ולא היה לו כסף לחזור הביתה, בלי יכולת לנוע, הוא היה בתחתית הבור. החיים שלו היו מרוסקים. הוא עזב את חיי הקסם שלו מאז שהתנזר, ופתאום העולם התהפך נגדו. הוא הרגיש פתאום דחף לשתות שוב.
הוא עמד בלובי של המלון באקרון ושמע, הוא יכול היה לשמוע את הצחוק מהלאונג' ואת צלילי הקרח בכוסות האלכוהול, וזה קרא לו, פשוט הצלילים דרשו שהוא יחזור לבר ההוא. אבל הוא היה בעל אינטואיציה, שהיא ההתגלות המרכזית של פילוסופיות 12 הצעדים. הוא הבין שהדרך היחידה שבה הוא יישאר נקי באותו לילה הייתה אם הוא ימצא אלכוהוליסט אחר לעזור לו. והוא הלך לספר הטלפונים, הוציא את דפי הספר הצהובים והתחיל להתקשר לבתי החולים של צבא הישועה. הוא שוחח עם בתי חולים וכמרים מקומיים ולבסוף מצא אדם בשם ד"ר בוב סמית', שהיה אלכוהוליסט חסר תקווה, ושהסכים לפגוש אותו לרבע שעה. הם בסופו של דבר בילו את כל הלילה יחד וזו הייתה הפגישה הראשונה של איי.איי.
פגישות יומיות למשך 40 שנה זה לא פשוט בכלל – הם יצרו אצלי הפנמה של 12 הצעדים, זו הדרך שלי להתחבר מחדש לקבוצה ולקהילה. דרך עבודת הצעדים אתה מפטר את פגמי האופי שלך ששמרו אותך מחוץ לקשרים שקושרים אותנו יחד. אתה מנקה את כל הבלגן שעשית בעבר שלך. ואז מה שנשאר לך לעשות זה לעזור לאלכוהוליסט אחר כל יום מחדש. אז אתה צריך לעשות את השירות הזה כדי לשמור על מצבך הרוחני.
זה תלוי רק בך לעזור למישהו אחר בכל יום בודד. קנדי אבל זו הסיבה שאני לא אוהב ללכת לפגישות.
כשהתנזרתי לראשונה, אמרתי לבחור אחד שפגשתי תגיד, "כמה זמן אני צריך להמשיך לבוא לפגישות האלה ?" הוא אמר, "תמשיך לבוא עד שתאהב את זה". ואני ממשיך לבוא 40 שנה ואני עדיין לא אוהב את זה.
אבל אני הולך כי אני לא רוצה לחיות עם התוצאות של מה שיקרה לי אם אני לא אלך. אני הולך מאותה סיבה שאני מצחצח שיניים. אתה יודע, אני לא אוהב לצחצח שיניים. אני לא מחכה לזה בבוקר. אני לא נהנה מזה. אני צריך לקום מהמיטה כדי לעשות את זה. אבל אני עושה את זה כי אני לא רוצה שיהיה לי ריח רע מהפה, שהשיניים שלי ייפלו ושהחניכיים שלי ירקבו.
ללכת לפגישה כזו כל יום, דבר שאני לא רוצה לעשות, זה כמו הצחצוח המנטלי שלי.